תראו מה זה עם ישראל: "אני בטוחה שעוד אחזור אליך, להביא עוד ציציות לשאר הפלוגות"

תוך כדי המלחמה, הקמתי חפ"ק בבית, בהנהלתו של הרב קותי מיידובניק מצפת. הוא מעביר אלי ציוד, וכל האנשים מהדרום ומהמרכז מגיעים אלי לקחת ציוד רוחני. חדר שלם אצלי בבית התמלא בציציות, סידורי כיס, תהילים, כיפות, טליתות, תפילין ועוד, בקיצור – חפ"ק רוחני למהדרין, והכל מתרומות של אנשים צדיקים.

הבנתי שהעיסוק בהכנת הערכות, במיוחד כשהבנים הקטנים שלי אחראיים עליו, כיוון שטרם חזרו למוסדות, יעזור לתחושה הפנימית שלהם. שהרי המחשבה בראשו של הילד היא: "כשאני עושה משהו חיובי ומועיל לעולם, זה אומר שצריכים אותי. אני משמעותי". זאת תחושה חשובה מאוד, במיוחד לילדים, שידעו שגם בתור ילדים יש להם יכולת להשפיע ולהאיר בעולם.

יום אחד שמעתי דפיקה בדלת. פתחתי, ומולי נראתה אישה, בערך בשנות ה-50 שלה. היא נכנסה לביתי, הסתכלה על ארון הספרים ונדהמה. היא אמרה: "בחיים לא חשבתי שאכנס לבית דוסי. לא בגלגול הזה ולא בגלגול הבא. ויותר מכך, לאסוף ולהביא לבני ולכל הפלוגה שלו ציציות! זו כבר באמת הזיה!".

הזיה טובה, צחקתי איתה.

היא חייכה והמשיכה: "במיוחד שעד לפני חודש הפגנתי בקפלן – נגדכם, נגד הממשלה, נגד הרפורמה. על מה לא הפגנתי?! חשבתי שככה אציל את המדינה שלי! אבל כעת, לאחר מה שקרה... לא יודעת למה כל זה היה צריך לקרות כדי שנתפכח ונבין שאנחנו עם אחד. שאם אנחנו רוצים לשמור על הארץ שלנו, זה רק על ידי זה שנשמור על אחדות".

חיבקתי אותה, ואמרתי לה שזה ודאי קשה מאוד לשנות פתאום תפיסות אחרי חיים שלמים שהאמנת במשהו. המשכנו לדבר עוד קצת, ובסוף לפני שיצאה מביתי, היא הוסיפה ואמרה: "אני בטוחה שעוד אחזור אליך, להביא עוד ציציות לשאר הפלוגות שבני מכיר".

התרגשתי ממנה. תראו מה זה עם ישראל!

באחת הפעמים, שבהן התראיינתי על החפ"ק, ועל היוזמה של הזום לחיזוק בכל יום ראשון, שארגננו מטעם הידברות, התקשרו אלינו המון אנשים, ולא רק כאלה שביקשו לתרום או לחלק לחיילים ציציות ועוד ציוד רוחני, אלא אף כאלה שביקשו מהרב קותי מיידובניק לרכוש עבורם תפילין, כדי שיוכלו להתחיל להניח תפילין בפעם הראשונה מאז בר המצווה - לזכות החיילים! שכולם יחזרו בשלום לביתם, וננצח במערכה. הגיעו הרבה פניות מאריזונה, מצרפת, מקנדה, מלוס אנג'לס, מארגנטינה, מבלגיה וכמובן מארצנו הקדושה. תראו מה זה עם ישראל המתוק!

הלוואי שנדע להתאחד לא רק בעתות משבר, אלא שגם במצבי רווחה ושפע נדע תמיד להיות מאוחדים כעם אחד.

כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים לעבור מתודעת גורל – לתודעת ייעוד, חזון משותף. איך נגיע לזה? נבין שיש לנו עתיד משותף פה בארץ, וזה בזכות שנחזור לעבר. עם שאינו זוכר את עברו - ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל.

השורשים שלנו כאן בארץ ישראל, מאז שה' הכריז בפניו של אברהם אבינו בברית בין הבתרים שזוהי הארץ שלנו. כשלנו זה יהיה ברור, גם להם זה יהיה ברור. הרי כשהאריה יזכור שהוא מלך, הוא לא יצטרך חיבוק מהדוב.

מאחלת לכולנו, שנתעסק רק בטוב ונפיץ את אור ה' בעולם, עד אור ה' הגדול בגאולה השלמה.