כל אחד יכול – וצריך – למצוא את נקודת השירה שבתוכו

לפעמים ניגון טוב יכול לעשות את כל ההבדל. דיבורים רציונליים משכנעים ונכונים יכולים להועיל, אבל ניגון טוב חודר עמוק ומשפיע הרבה יותר! ניגון זה לא דבר פשוט, ולכן גם בחינוך צריך לדעת איך משתמשים בכלי הזה. בזמנים של שגרה, ובמיוחד בזמני חירום.

הדבר מרומז כבר בפרשה שלנו. כתוב בפרשתנו שיעקב שלח את בניו למצרים לשחרר את יוסף, וצייד אותם "מזמרת הארץ". בספרי חסידות מובא שהוא שלח עמהם זמירות וניגונים של ארץ ישראל (ליקו"מ תנינא, ס"ג, ש"כל רועה ורועה, יש לו ניגון מיוחד משלו, ועל כן יעקב אבינו שלח ליוסף את הניגון המתאים כדי לפעול אצלו על ידי הניגון מה שהיה צריך"). גם הגר"א (כפי שמובא בהקדמת הספר "פאת השולחן") כתב שחכמת המוזיקה – שבחה הרבה, ורוב טעמי התורה, וסודות שירת הלויים, וסודות תיקוני הזוהר, אי אפשר לידע בלעדיה וכו', וכמה וכמה ניגונים הביא משה רבנו ע"ה מהר סיני (עכ"ל). בבית המקדש הלויים ניגנו ושרו, ודוד המלך, נעים זמירות ישראל, חיבר לנו את ספר תהילים, שכולו שירה. כל יהודי אמור להתחיל את הבוקר שלו עם שירת הים (כחלק מפסוקי דזמרה), וכל ספרי התפילות שלנו, הסידור והמחזור, מלאים בפיוטים, סליחות, בקשות וזמירות. אנחנו עם של משוררים ופייטנים, שלא מפסיק ליצור ולחדש, לנגן ולשיר.

כתוב בפסוק (ישעיהו י"ב ו'): "צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן". זה לא ציווי, אי אפשר לצוות על זה, זה עניין שעולה מהלב. אמנם לא כל אחד קיבל כשרון לכתוב שירה מקורית, אבל כל אחד צריך לשאוף לזה: להוריד את הניגון שלו לעולם, למצוא את נקודת השירה שלו, ולנסות להתחבר אליה. כולנו חשופים ומכירים שירים וניגונים רבים, מכל הסוגים. יש ניגונים שמייאשים, שנותנים מענה לצרכים נמוכים יותר של הנפש הבהמית, ויש ניגונים שמרימים ונותנים כוח. אם אדם יתבונן ויהיה אמיתי עם עצמו, הוא ידע לזהות מהם ניגוני הקדושה שעושים לו טוב. כדאי ממש לפנות זמן קבוע, לא רק לשמוע מוסיקה ברקע, כ"מתעסק", אלא לעשות מזה "עבודה", לייחד כמה דקות ביום כדי לשיר לפני הקב"ה! זה מדהים כמה שזה מכניס לחיים רגש, ומצליח להפנים אמונה ותקווה.

אפשר לעשות את זה ביחידות (שזו עצה טובה לזייפנים שבינינו). אפשר גם לשיר עם הילדים, בשולחן השבת, לא רק כחוויה משפחתית מגבשת, אלא ממש כתפילה וכחיבור רוחני. אני אשתף אתכם, שהדפסתי למשפחה שלי כמה עותקים של "זמירות שבת" אישיות, שכוללות לא רק את הזמירות הרגילות, אלא נתתי לכל ילד לבחור כמה שירים (הם בחרו בשירים של ישי ריבו ושולי רנד, עדי רן, אביתר בנאי, יונתן ואהרן רזאל ועוד). כמה שזה שידרג את שולחן השבת שלנו! כל משפחה יכולה כך להפיק זמירות שבת משלה, להדפיס, ופשוט לשיר ביחד, ישן וחדש.

גם לחיים יש ניגון ומקצב. הדרך להתייחס לאירועי העבר היא סוג של מנגינה (ליקו"מ נ"ד). אפשר לחבר מנגינה אופטימית, ואפשר לחבר מנגינה פסימית. כאשר פסקול חיינו מתמלא במוזיקה אמונית מחברת, זה עוזר גם לחבר ניגון אופטימי למציאות. יהי רצון שנצליח!