מה אחותך היתה רוצה: שתחיי בקיפאון, או שתמשיכי את החיים?

כחלק מהתפקיד שלנו בתור שליחים בעירנו, הלכנו כמעט בכל ערב לניחום אבלים בתקופה ההזויה הזאת. בכל בוקר רק רציתי לצבוט את עצמי, כדי לקום למציאות אחרת ולגלות שהכל חלום בלהות אחד גדול, והנה חזרנו לשגרת חיינו. אך לא.

בכל בוקר מחדש הייתי צריכה לדבר עם עצמי ולהרגיע את עצמי, שה' מנהל את העולם עד הפרט האחרון, והוא יודע הכי נכון מה טוב לנו, וזאת המציאות ההגיונית, כיוון שהנס כאן הוא שעד עכשיו זה לא קרה לנו. הרי זה לא מציאותי שכבשה בין 70 זאבים טורפים שרק רוצים להשמידה נשארת קיימת, חיה ובועטת...

כשנכנסתי לסיון (שם בדוי, מעדיפה לא לחשוף את האנשים שעומדים מאחורי הסיפור), הבנו שהגענו בדיוק ליום האחרון שבו היא יושבת שבעה. אחותה של סיון נרצחה בגיל 23, ה' יקום דמה, על ידי המרצחים הנוראיים.

הן היו שתי אחיות, וכעת היא נשארה בודדה, ללא אחיות או אחים. הקושי היה גדול מנשוא, והכאב – אין להסבירו. לאחר שיחה ממושכת, היא אמרה לי שאין סיכוי שהיא מסוגלת לקום למחרת מהשבעה. היא מרגישה במצב של קיפאון, והיא לא יודעת כיצד היא תוכל לחזור לעצמה. אחרי ששוחחנו בעניין, לקראת סיום הניחום, שאלתי אותה: "תגידי, מה את חושבת. אם אחותך, דנה היתה עומדת לפניך, מה את חושבת שהיא היתה מבקשת ממך – להמשיך לחיות בקיפאון גם מחר, או שהיא היתה מבקשת ממך הפוך, להמשיך את החיים? להמשיך לעשות את כל מה שעשית לפני המאורע המחריד הזה?".

לאחר רגע היא ענתה לי: "אם היית מכירה אותה, היית יודעת מיד את התשובה. היא היתה בחורה מלאת שמחת חיים, טוב לב ורצון לעזור". ואז ביקשתי ממנה בעדינות: "את כל מה שאחותך לא הספיקה לעשות בחיים ולא תוכל להשלים, עד ביאת משיח צדקינו, את ממשיכה לעשות בשבילה". זוהי קדושת החיים. להמשיך את החיים... מספיק חטופים החמאס חטף לנו, אסור לתת לו לחטוף לנו את התודעה, ויותר מזה, את שמחת החיים שלנו. זאת הנקמה שלנו בהם. הם רוצים להפחיד אותנו – שנכעס, שנצעק, שנשקשק מפחד, ואנחנו לא הולכים לפי התכתיבים שלהם.

הצעתי לה להמשיך להיות איתי בקשר, אם היא מרגישה צורך לאוורר רגשות, מחשבות או תחושות, כיוון שאני מטפלת רגשית – אני כאן בשבילה. ביקשתי ממנה שתכתוב לי למחרת הודעה שהיא הצליחה לבצע פעולה אחת שמעידה שהיא חוזרת לעצמה. לא בשבילה, כמו בשביל אחותה.

למחרת, ואני כותבת את זה בצמרמורות, לא תאמינו - אבל היא שלחה לי הודעה שריגשה אותי מאוד. היא שלחה לי: "היום שיחקתי עם הבת שלי תופסת, ותוך כדי שדמעתי, הסתכלתי לשמים, ואמרתי: דנה – זה בשבילך! דנה, אני עושה את מה שאת בטוח תרצי שאעשה, כיוון שאת בחורה עם כזאת שמחת חיים, שאני מרגישה שאת איתנו במשחק".

תדעו לכן, אלה הניצחונות הקטנים בחיים שלנו. שקמנו בבקר וחייכנו במקום לצעוק על הילד שלנו, למשל, שהצלחנו לבשל ארוחת צהריים, שהתקשרנו למישהי כדי לשמח אותה / להקל מעליה את התקופה, שביקרנו את הורינו וכו'.

כל פעולה כזאת היא לא פשוטה. היא אדירה בשמים, וגם בעולמנו.

הפעולות הקטנות שלנו במשך היום יום – הן הניצחונות שלנו בחיים. עד לניצחון העיקרי, שיתרחש בגאולה השלמה.