סיון רהב מאיר: בין מלחמות אחים לאחדות, וספר השיאים של התנ"ך

בין חושך לאור, בין מלחמות אחים לאחדות. זה מה שקורה בפרשת השבוע, זה מה שקורה בחיינו. נתחיל.

• וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר - פרשת השבוע, פרשת "מקץ", מתחילה במהפכה: יוסף הוא אסיר בכלא במצרים. העתיד שלו נראה שחור וקודר. אבל פתאום אחרי שנים משהו מפתיע ובלתי צפוי קורה. המלך פרעה חולם חלום מוזר: שבע פרות רזות אוכלות שבע פרות שמנות, ושבע שיבולים דקות ושדופות בולעות שבע שיבולים מלאות וטובות. מלך מצרים נסער, הוא חייב למצוא מישהו שיפתור את החלום.

• וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה - בום. אחד השרים של פרעה נזכר שפעם, כשהוא עצמו היה בכלא, יוסף פתר לו בצורה מוצלחת את החלום שלו. הוא מספר על כך לפרעה ובתוך זמן קצר מריצים את יוסף מהבור, מגלחים אותו, מחליפים לו בגדים, והאסיר העברי הבזוי והצעיר עומד מול מלך מצרים, מנהיג האימפריה החזקה של התקופה.

לפעמים כשאדם נמצא בתוך הצרה, בתוך החושך, נדמה לו שזה לא ייגמר לעולם, שאין עתיד. אבל החושך זמני, ואפשר לצאת פתאום מהבור אל האור.

• וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ. קשה לעמוד מול שליטים חזקים ומול מעצמות בעלות השפעה, גם היום. קשה לעמוד על אמת פנימית מול גורמים כאלה. איך יוסף יתייחס לפרעה?
• וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: בִּלְעָדָי. אֱלֹוקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה. זה אחד המפגשים המדהימים בתנ"ך: יוסף קיבל את הזדמנות חייו. הוא זרוק בתא שלו בכלא ופתאום המלך בכבודו ובעצמו מתעניין בכישורים המקצועיים שלו. כל אחד אחר במקומו היה אומר: כמובן, אדוני המלך, הגעת אל האיש הנכון, יוסף פתרון חלומות בע"מ. אבל לא. יוסף אומר את המילה הבלתי נתפסת: בלעדיי! זה לא אני, אני רק שליח, אני רק צינור. אלוקים מנהל את העסק. יש פה סיפור גדול יותר ממני. הקשבתי לחלק מהסיפורים על המג"ד תומר גרינברג ועל נופלים יקרים אחרים. הענווה, הצניעות של יוסף, תחושת ה"הנני" – הכול מזכיר הרבה הספדים ונאומים ששמענו כאן השבוע.

• וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו. לפני המפגש עם יוסף, הכל נראה לפרעה כמו בלגן אחד גדול ולא מובן. המפגש עם אישיות דגולה ומרוממת, עם אישיות חינוכית שמחוברת לנצח, עושה לנו סדר. יוסף פותר לפרעה את החלומות בצורה שמרגיעה אותו וגם נותנת לו משמעות ותוכנית פעולה. החלומות מלמדים שעכשיו יגיעו שבע שנים של שובע, אבל אחר כך מצרים תסבול משבע שנות רעב. לכן צריך להיערך מראש ולאגור מזון בשבע השנים הקרובות. מוטיביציה, עשייה, ראייה לעתיד. כמה תכונות מנהיגות חשובות מתגלות כאן.

• וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹוקִים בּוֹ? וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹוקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ. יוסף הזכיר את אלוקים כמה פעמים בדבריו, והנה מתברר שהדבר השפיע אפילו על פרעה. האיש השחצן שבעיני העם שלו היה בעצמו לאליל, מתחיל להתמלא פתאום ביותר אמונה וענווה, וממנה את יוסף למספר שתיים שלו, לבצע את פתרון החלום.
  
  אם היינו כותבים את ספר השיאים של התנ"ך, מה שקרה ליוסף היה מוגדר כמעבר הקיצוני בין התהום לפסגה. הוא יתום מאמו, אחיו שונאים אותו ומוכרים אותו למצרים, הוא נזרק לכלא, והכל נראה שחור. אבל אז מתברר שבתוך רגע גורלו משתנה, והוא הולך לנהל את העניינים במעצמה הגדולה של הימים ההם. איזה מהפך.

• וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים... וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי. איך יהודים בחו"ל קוראים לילדים שלהם? יש לכך משמעות רבה. היום, כשרבים בעולם היהודי מתעוררים מול גלי האנטישמיות, אפשר ללמוד מהפרשה הרבה על זהות יהודית בתפוצות. יוסף נשאר נאמן לערכיו ולאמונתו, ואפילו קורא לילדים בשמות שמזכירים את בית אבא. השבוע כתבה לי מישהי ממישיגן, שמאז העצרת היהודית הגדולה בוושינגטון היא החלה ללמוד עברית. האירוע עם 300 אלף אחים ואחיות גרם לה גם לשקול לבוא לראשונה לביקור בארץ, בגיל 40.

• וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם. המהפכים לא תמו. עכשיו מגיע עוד מפגש מדהים. אחרי שבע שנים שבעות, הרעב אכן מתחיל. הוא מורגש גם בארץ ישראל ולכן יעקב, אביו של יוסף, שולח את בניו למצרים, כי יש שם אסמים של תבואה. עשרה אחים שזרקו את אחיהם לבור, מתייצבים מול מצרי בכיר וזר, ואפילו לא מזהים שזה אחיהם. איך אחים יכולים להגיע לרמות כאלה של ניכור ושנאה? איך לא נגיע אנחנו חלילה למצב כזה?

• וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. זה פסוק המפתח. הוא הופיע בפרשה בשבוע שעבר, ופרשנינו מסמנים אותו ומבקשים שנתעכב עליו. אחים יכולים להגיע לשנאה וניכור - בגלל "ויראו אותו מרחוק". הם לא מכירים, הם מאמינים רק לפוליטיקאים ולרשתות החברתיות ולתקשורת, במקום לדבר ולהתקרב. רבי חיים בן עטר כותב: "ויראו אותו מרחוק - פירושו ריחוק הלבבות, שלא ראוהו (את יוסף) כראיית אחים לאחיהם, אלא כאיש מרוחק מהם".

• בעודי כותבת את המילים האחרונות בטור הזה, כתבה לי חברה שהרב אלישע לוינשטרן נפל בקרב בעזה. כשתקראו את המילים האלה, זה כבר יותר לפרסום. אלישע, בעלה של הדס המוכשרת, המאירה, המקורית, שרק השבוע פנתה אליי להשתתף באזכרה במלאת שנה לפטירת הרב חיים דרוקמן שהיא החליטה להפיק בזום, דווקא בגלל המצב, כי "צריך לחזק את הרוח, לתת כוחות", כך כתבה. אני קוראת שוב את כל מה שכתבתי – והכל מתחבר למשפחה שאלישע והדס הקימו. לחלום חלומות, לפעול במציאות באופן מעשי, להאמין אמונה יוקדת בזהות היהודית, לדעת להתחבר לאחים שונים באהבה. שנדע לצאת מהבור.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".