הדרך לניצחון: כל האמצעים כשרים במלחמה נגד אויב חסר היגיון

בשבועות האחרונים הופצו תמונות של כתובות גרפיטי על מבנים ברצועת עזה, עם מסרים אמוניים או סיסמאות נגד האויב, שנכתבו בידי חיילי צה"ל. בשבוע שעבר הגיעו מהרצועה תמונות וסרטונים, בהם נראים מאות מחבלי חמאס כאשר הם לבושים בלבוש מינימלי וידיהם מונפות מעלה בכניעה.

התיעודים השונים מלמדים את העולם, ובעיקר את הטרוריסטים ותומכיהם, כי מדינת ישראל לא תאפשר את קיומן של ערי טרור בסמוך לה או בתוך גבולותיה. סרטוני הוידאו מוכיחים כי כוחות צה"ל מגיעים לכל מאורת מחבלים, והם פועלים בכל מקום וללא שום מגבלות. תמונות המחבלים במערומיהם, מושפלים וכנועים, מעבירות מסר ברור לכל מחבל פוטנציאלי כי סופו יהיה אחד מהשניים: מוות או כלא.

לתיעודים חשיבות גדולה במיוחד במלחמה הזאת, כי מול האויב החמאסי לא די במיטוט מבנים, כיבוש שטחים וחיסול מחבלים. במערכה הנוכחית נדרשים אמצעים קיצוניים, בוטים ככל הניתן, על מנת לקבע באופן החד ביותר בתודעה של כל פלסטיני, עד האחרון שבהם, שעם היהודים לא מתעסקים.

מדינת ישראל נלחמת למעלה מ-75 שנה על קיומה מול אויביה. מהקמתה ועד שנות השמונים, המלחמות ברובן התנהלו מול הצבאות הסדירים של המדינות שמסביבה. כל אויבי ישראל נלחמו נגדנו מאותה סיבה, של שנאת ישראל טהורה. אך יש הבדל משמעותי בין מטרות הלחימה של האויב במלחמות ההן למצב בו אנו נתונים כיום: מדינות ערב האויבות שאפו תמיד לכבוש את שטח מדינת ישראל, וברשותן אף היו האמצעים הדרושים כדי לממש את היעד הזה – עשרות אלפי חיילים, אלפי טנקים, מאות מטוסים וכלי משחית היוו את הארסנל הקבוע שלהן במלחמות נגד ישראל. השגת היעד מבחינתם הייתה הגיונית ואפשרית, אך בחמלת השם עלינו – מזימתם תמיד הופרה. גם כאשר הצליחו לפלוש עמוק לתוך שטח ישראל, די היה בשינוי משמעותי במצב הלחימה בחזית על מנת להביא את מפקדי האויב לעצור ולשקול את המשך צעדיהם ולאחר מכן לסגת. כך, למעשה, הסתיימו רוב המלחמות נגד ישראל: תרגיל ישראלי נועז, או חשש מפני מארב ערמומי של כוחות צה"ל, הוביל את האויב לעצור, לסגת ולהביע נכונות להפסקת אש.

מול ארגוני הטרור הסיפור שונה: אין ברשותם אמצעים לכבוש שטחים ולהחזיק בהם לאורך זמן, ולכן מטרת המלחמה שלהם אינה לכבוש שטחים, אלא רצח לשם רצח.

מי שיחפש היגיון אנושי בהתנהלות של החמאס – לא ימצא אותו. מהרגע הראשון בו יצאו לבצע את הטבח בדרום, המחבלים ידעו שהם חיים על זמן שאול ובתוך זמן קצר יחסלו אותם. מאז שהתחילו בתכנון המתקפה הרצחנית, מפקדי ארגון הטרור ידעו שישראל תגיב במלוא העוצמה, ולא תעצור עד שתפגע בכל אחד ואחד מהם. הם ידעו כי המתקפה נגד ישראל תחסל את החמאס – בדיוק כפי שקרה לארגון דאעש, שפתח במלחמה חסרת סיכוי נגד המערב וחוסל כמעט לחלוטין בידי כוחות הברית. ובכן, איזה אדם או ראש ארגון יוצא למלחמה כשאין לו סיכוי לנצח בה? תשובה: רק אדם נטול היגיון. וזה הסיפור הייחודי של המלחמה נגד החמאס. מול אויב כזה, האסטרטגיה הצבאית יכולה להיות רק חלק מהמערכה הכוללת, אך היא לבדה לא מספיקה על מנת לנצח באמת את האויב.

אויב שכזה צריך לחטוף מכות אנושות וכואבות, ולחוות פגיעות והשפלות ללא כל מגבלות. בלב של כל פלסטיני צריכות להיצרב בברזל מלובן תמונות ההרס והחורבן של רצועת עזה, והמראות של נהרות האנשים שנעקרו מבתיהם ונשלחו להתגורר באוהלים רעועים בחורף הקר. על כל פלסטיני לשאת, עד יומו האחרון, את ריח הפגרים הסרוחים של המחבלים הפזורים בין ההריסות, ואת מראות ההשפלה של אלו שנותרו בחיים. כאשר תודעה זו תתקבע בזיכרון הפלסטיני, איש מהם לא יעז אפילו לדמיין לפגוע ביהודי. רק אז ניתן יהיה להכריז על ניצחון אמיתי במלחמה.

על מנת להגיע למטרה, הנחוצה כל כך למען שמירת חיינו, כל האמצעים כולם – ללא יוצא מהכלל – כשרים וראויים.