אמהות+: זה מה שמלמדת אותך הכלה השנייה שנכנסת הביתה

אודה על האמת.

כשילדתי את בתי הבכורה, הרגשתי מבולבלת.

לא ידעתי למה היא בוכה, מה כואב לה, מתי להתחיל עם תוספת של פרות וירקות.

לא הייתי בטוחה בעצמי, וחששתי אם אדע לתת לילדה את מה שהיא צריכה.

אז ילד ראשון הוא פרויקט לא פשוט.

ואז בא מספר שתיים, ושוב הרגשתי בלבול.

מתי להתחיל עם תוספות של הפירות כבר ידעתי, כמובן, מהניסיון של הגדולה.

החידוש הפעם היה, איך מסתדרים עם שניים, איך מחלקים את תשומת הלב של אמא אחת לשני ילדים כך שאף אחד מהם לא ירגיש מקופח, לא לעורר קנאה ביניהם, לתת שווה בשווה לשניהם ולאהוב את שניהם שווה בשווה.

באחד הערבים בשבוע שעבר צלצל הטלפן בביתי.

אמא נרגשת הייתה על הקו.

הבן השני שלה התארס.

הולכים להכניס כלה נוספת הביתה.

היא הייתה מבולבלת. "איך עושים את זה?", היא שאלה.

"מה עלי לעשות בשביל שהכלות ירגישו שאני אוהבת את שתיהן שווה בשווה?

"שלא אגרום לקנאה ביניהן.

"שיצליחו לפתח קשר קרוב וחברי ביניהן?".

הוחזרתי בבת אחת לצעירותי, אמא לשני ילדים קטנים, דואגת איך אסתדר עם שניים, איך אצליח לתת לשניהם את צרכיהם הרגשיים והפיזיים.

למדתי אז שלא הכל בידי. היו מקרים שבהם על אף השתדלותי הרבה, הילדים הרגישו שהם בתחרות על תשומת הלב שלי.

וילד הוא ילד, והיו גם פעמים שבהן ילד רצה להשיג עוד יותר כשזיהה את נקודות החולשה שלי, להתאמץ ולשמור על השווה בשווה, עד הגרם האחרון במנת הגלידה שחילקתי להם.

בסופו של דבר הבנתי, שעם כל כוונותי הטובות, יש דברים שעליהם יצטרך הילד לעבוד.

הילד שכל פעם משווה, הילד שמרגיש מקופח. 

אחרי שאמו עשתה את המקסימום שלה, יצטרך הילד למצוא בתוך עצמו את נקודות החוזק שיתנו לו הרגשה של שווה בין שווים.

ובחזרה לשתי הכלות של אותה אם.

כלה ראשונה שולבה במשפחה בהצלחה רבה.

היא אוהבת אותה, מרגישה שהיא מתייחסת אליה כבת בית, נהנית בחברתה.

כעת, חוששת אותה אם, האם תצליח לעשות זאת גם עם הכלה השנייה.

כשילדינו קטנים תפקידנו ללמוד לקבל אותם כמות שהם, בקטנותם, ובהתבגרותם, לראות את היופי הייחודי של כל ילד.

בהמשך, כשהילדים מתחתנים, והחתנים והכלות נכנסים לביתנו אחד אחר השני, מתחיל תפקיד נוסף של קבלה.

קבלה של המתווספים והמתווספות למעגל המשפחתי.

ואין זה תפקיד קל בכלל.

השוני בינינו לבין החדש התורן יכול להיות גדול.

את האחד נקבל בקלות, ועבור השני, נצטרך לעבוד קשה לקבל אותו.

אבל עדיין זה התפקיד שלנו, להשתדל להעניק לכל אחד מה שהוא זקוק לו.

מקובל בעולם שהילד השני מלמד את האמא לחלק את תשומת לבה בו זמנית בין כמה ילדים.

אז כל כלה עם תפקידה החשוב!

נקבל את ההזדמנות ונצמח ממנה.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הורים, יועצת רגשית בשיטת מוח אחד ומנחת קבוצות הנחייה ל"אמא לילדים נשואים".