זה לא מה שזה נראה: מה באמת מפחיד אותך?

היום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שאותי אישית ממש מרגש. כמובן עשיתי שינויים, שלא נזהה במי מדובר.

בני הזוג יהונתן ועדינה נכנסו אלי לקליניקה. מיד הרגשתי על יהונתן שהוא בחוסר אונים מוחלט. הוא היה נראה תשוש וחלש. הוא התיישב על הכורסה בתנוחת ייאוש.

"מה קרה, יהונתן?", שאלתי.

"אוי", נאנח יהונתן, "כבר 9 שנים שאנחנו נשואים ללא ילדים, ותאמין לי שניסינו הכל. תפילות, התייעצויות עם הטובים ביותר, אין סוף טיפולים... מה לא עשינו. האמת אני כבר מיואש. ואין לי כוח! נשברתי".

בשלב הזה, לאחר שנתתי ליהונתן הכלה לכאב העצום שסוחב, שאלתי בעדינות מה בעצם הביא אותם אלי.

"האמת", הסביר לי יהונתן, "לא באתי לפה בשביל נושא הילדים, מזה אני באמת כבר מיואש. הגעתי בשביל נושא אחר. אני כל היום מתוסכל מכך שאין לי ילדים, וכבר אין לי כוח לסחוב את כל התסכולים הללו. התחושות הקשות לא נותנות לי מנוח", כך סיים יהונתן באנחה רוויה, ותלה בי מבט משווע לקבלת עזרה.

"מה הכוונה שכבר אין לך כוח לסחוב את התסכולים האלו?", ניסיתי לברר.

"אני כבר לא מסוגל לשאת את זה שאני כל היום מתוסכל".

"ומה הקסם שהיית רוצה לקבל ממני?", ביקשתי לברר ולדייק.

"שכבר לא אהיה מתוסכל", השיב לי יהונתן.

"אז אם נרצה לדייק, אתה מרגיש שאין לך היכולת לשלוט על עצמך שלא להיות מתוסכל, ובמילים אחרות – הגעת לאיבוד שליטה, וכבר אין לך היכולת לעזור לעצמך שלא להיות מתוסכל?".

"בדיוק כך", אישר יהונתן. "אבל מה זה נותן לי, להבין את כל ההסבר הזה?", הקשה.

"האמת", עניתי בכנות, "זה באמת לא אמור לעזור לך".

הרגשתי שהכנות שלי נתנה ליהונתן יותר רצון ויכולת להתחבר לשיחה איתי, ואז בעדינות שאלתי אותו: "למה זה מפחיד כל כך, להיות מתוסכל? ובעצם, מה מפחיד בלהבין שאני לא שולט על התסכולים?".

יהונתן חשב, ואז הוא אמר כך: "כי אם אני לא שולט על זה, אני בעצם אדם חריג ושונה".

"ואז?", שאלתי.

"ואז אני לא שווה".

"היכן עוד פוגש אותך בחיים הדבר הזה?".

יהונתן היה בהלם לגלות משהו מרתק על עצמו: "בעצם, עכשיו אני מבין שגם זה שאין לי ילדים, זה מפחיד אותי מאותה סיבה – כי אני מרגיש חריג, שונה, ובעצם לא שווה".

כאשר יהונתן הגיע להבנה הזו, משהו התחיל להירגע בו. "בעצם", המשיך יהונתן ואמר, "אני מבין פתאום מה קורה לי בתסכולים מול נושא הילדים. בעצם כל המלחמות והמאמצים שעשיתי לזכות בפרי בטן יושבים בעיקר על הרצון לא להיות חריג, שונה ולא שווה",

קוראים יקרים, התהליך הזה המשיך לא מעט זמן עבדנו יחד על נושא השווי של יהונתן. יהונתן היה אמיץ מספיק כדי להסתכל על הפחד מלהיות חריג ושונה, וכל שהתקדמנו בתהליך – הפחד דעך, עד שכמעט ונעלם.

מנגד, עדינה עברה תהליך על הפחד שלה מלחוות את יהונתן מתוסכל. היא מבחינתה לא היתה מסוגלת לשאת מציאות שבה יהונתן מתוסכל, זה לקח אותה למקום של האשמה עצמית. תמיד מצאה את עצמה מוצפת בתחושות של אשמה מכך שיהונתן מתוסכל. גם איתה העבודה לא היתה קצרה, אך חוסר האונים שאיתו הגיעו הצדיק השקעה, ואכן, המצב השתפר פלאים. בני הזוג הללו צלחו יחד דרך, והגיעו למקום של פחות מתחים ועומס רגשי, יותר פתיחות ונינוחות ביניהם.

וכאן אני רוצה לבוא ולהתרגש יחד אתכם. לאחר תהליך לא קצר, לפני כשבועיים קיבלתי בשורה מרגשת, שבני הזוג זכו לפרי בטן.

ואז, במהלך השבת של הבשורה הזו שקיבלתי, הבנתי אור חדש למשמעות של הפסוק על לאה, "ויפתח ה' את רחמה ורחל עקרה". הרי לכאורה היה מדויק יותר לכתוב שלאה ילדה (כמו כל הנשים), ורחל - ה' לא פתח את רחמה. ואז הבנתי שבעצם יש כאן משמעות עצומה. כל אישה ואישה, בורא עולם פותח את רחמה. ה' נמצא כאן, ובהשגחה פרטית האישה יולדת. אבל רחל, שה' לא פתח את רחמה, ממילא נשארה עקרה.

הרב אריה אטינגר הוא יועץ ומייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים.