קצינת הנפגעים לא עמדה בכאב ועברה מוות קליני: "הלב לא יכול היה להכיל את זה"

מאז פרוץ המלחמה, קצינת הנפגעים רב סרן במיל' סיון סקלי בן זכרי נאלצה לארגן, מתוקף תפקידה, עשרות הלוויות צבאיות עד שלבה כבר לא עמד בזה יותר. היא עברה דום לב ומוות קליני, ובחסדי שמיים חזרה לחיים ומאז נמצאת בתהליך שיקום.

בשיחה עם ניב רסקין בחדשות הבוקר של ערוץ 12, סיפרה סיון כי לא היו לה בעיות לבביות קודמות: "במלחמה הזו עסקתי בארגון הלוויות. עברתי מלוויה ללוויה, הייתי כמו 'מפיקת הלוויות'. דאגתי שהכל יעבוד כמו שצריך, שניתן למשפחה את המעטפת הכי טובה כדי שהלוויה תעבור בצורה הטובה ביותר. מדי יום נכחתי בהמון לוויות, אחרי שארגנתי אותן. ליוויתי את ההלוויות מאלף עד תו, שמעתי את כל ההספדים. זה היה סופר קשה. לא תיארתי לעצמי שזה ייכנס ככה ללב. בדרך כלל, ביום-יום, את נותנת הודעה או מארגנת לוויה. עושה את התפקיד שלך, וזהו. זה מסתיים. במקרה הזה, זה לא הסתיים. מלוויה ללוויה שמעתי את ההספדים הכל כך קשים, שהלב פשוט לא יכול היה להכיל את זה, את כאב המשפחות, את הכאב שלנו כעם. ממש קשה".

סיון סיפרה שלא הצליחה להתנתק מן התפקיד גם כשחזרה הביתה. לדבריה, באחת ההלוויות האחרונות שארגנה, היא לא הרגישה את הרגליים: "היה לי מאוד קשה. הייתי בלוויה בבית העלמין בקריית שאול וחפרו שם 17 קברים. ידעתי שהולכות להיות עוד המון לוויות. הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד יותר. משהו בי הרגיש ממש לא טוב. התחלתי להרגיש קצת לחצים בחזה, אבל לא נתתי לזה במה יותר מדי. לא חשבתי שיקרה לי אירוע לבבי".

יום למחרת, סיון התחילה להרגיש משהו שונה. "בארבע וחצי לפנות בוקר הרגשתי כאילו מישהו מכניס יד ומנסה להוציא לי את הלב מהמקום. זה כאב שבחיים לא הרגשתי. הערתי את בעלי ואמרתי לו: 'תזמין בבקשה אמבולנס'. הוא אמר: 'אקח אותך בעצמי'. אמרתי לו: 'לא', הרגשתי שמשהו קורה. כשהאמבולנס הגיע הם אמרו לי: 'האק"ג תקין, כנראה את בהתקף חרדה'. ביקשתי מהם שיפנו אותי לבית החולים בכל אופן. אני מכירה את הגוף שלי, זה משהו לא רגיל".

כשסיון הגיעה לבית החולים, בדיקות האק"ג שלה יצאו תקינות. הרופאים החליטו לשלוח אותה לצילום חזה, אך בדרך לשם היא קיבלה דום לב. "בעלי ראה אותי למעשה מתה. הוא צרח בכל בית החולים: 'רופא, רופא'. השעה הייתה ארבע וחצי לפנות בוקר, אין יותר מדי תנועה שם. ישר קפצו עליי והחלו בהחייאה מאוד ארוכה, כ-52 דקות עם מכות חשמל. חיברו אותי לאקמו כדי להבין מה קורה, כי הבדיקות לפני כן יצאו תקינות. הם עשו צנתור והבינו שנקרע עורק הלב. הרופאים אמרו שזה כתוצאה מלחץ, כי אני בחורה צעירה ואין לי פרופיל שומנים או שום דבר אחר שיכול לגרום לאירוע לבבי. הבינו שזה מהלחץ, מהסטרס".

במשך 52 דקות הרופאים נאבקו על חייה, כשסיון הייתה במצב של מוות קליני. היא איבדה את ההכרה ולא היה דופק. "'הלב עמד', ככה הרופאים קראו לזה. אם הייתי בבית חולים אחר לא בטוח שהיו מצליחים, כי לא בכל בית חולים יש אקמו. אולי לא היו חושבים על זה. הצליחו - וזה נס. היה לי מזל שהאירוע קרה שם ושהעלו אותי על אקמו. אחר כך הייתי מורדמת ומונשמת מספר ימים, עד שבעלי ביקש להעיר אותי - ביום הולדת 40 שלי. התעוררתי בדיוק ביום הולדת 40 שלי, פתחתי את העיניים".

בימים אלה, סיון עוברת שיקום. כתוצאה מהחיבור לאקמו, נפגע לה עצב ברגל והיא מתהלכת עם מקל. "אני עדיין בשיקום נוירולוגי, בנוסף לשיקום ללב. ייקח לי קצת זמן עד שאצליח להתאושש, גם בנפש, אבל לאט לאט. העיקר שאני חיה. זה הנס שלי, לחלוטין".