"אנחנו נכנסים לדירות ורואים סירים משמחת תורה ומקררים עם תולעים"

יותר ויותר משפחות מהדרום שבות בימים אלו לבתיהן, ועוד יותר משפחות צפויות לשוב בשבועות הקרובים. לכאורה אלו נתונים שהיו אמורים לשמח, אבל מסתבר שיש כאלו שהדיבורים על כך מעלים בהם נורות אזהרה. כזו היא למשל יעל לביא.

יעל, מורה במקצועה, ומעצבת אירועים, מתגוררת בירושלים ולכאורה רחוקה מאזור הדרום, אך כבר חודש וחצי שהיא חושבת על המפונים שעומדים לשוב לבתיהם ומבינה שזה לא יהיה קל בכלל, שכן הבתים שמחכים להם אינם מצוחצחים בלשון המעטה, אלא בתים שננטשו בבהלה, ומאז לא דרכה בהם רגל אדם. מיותר לפרט איך הם נראים.

חלות על השולחן ופלטה על השיש

"יש לי קרובי משפחה בשדרות", משתפת יעל, "וזמן קצר אחרי פרוץ המלחמה, חזרו חלקם לבתיהם כדי לקחת מהם חפצים שונים. שמעתי מהם באופן אישי על תחושת ההלם כשהבינו איך שהשאירו את הבית ומה שעבר עליו בינתיים. הסתבר שמכיוון שכולם נמלטו בבת אחת ובלי שום הכנה, הם לא הספיקו לטפל בשום דבר, אפילו צלחות הקורנפלקס עם החלב נותרו על השולחנות, עם להקת ברחשים שחגה מעליהם. פתאום הכתה בי המחשבה שאנשים בסופו של דבר ירצו לחזור לבתים שלהם, והמראות שיקבלו את פניהם לא יהיו מלבבים. הבנתי שחייבים להכין את הבתים לקראת חזרתם של המפונים ולתת להם לפחות את הניקיון והטיפול הראשוני".

יעל לא רק חשבה, אלא גם החליטה לעשות מעשה. במהלך החודש וחצי האחרונים היא מגיעה בקביעות לשדרות, יחד עם צוות של עוזרים ומסייעים. יחד הם נכנסים לדירות ומבצעים את עבודות הניקיון היסודיות ביותר. "אנחנו מתמקדים בעיקר בסלון ובמטבח, שאלו שני החדרים שמקבלים את בני הבית ויש בהם הכי הרבה עבודה", היא מסבירה. "לחדרי השינה אנחנו לא נכנסים בדרך כלל, כדי לשמור על הפרטיות, אך במידה שמתעורר צורך או שמבקשים מאתנו, אנחנו עושים גם את זה".

המראות, לדבריה, קשים מאוד. "היו בתים שבהם ראינו על השולחן את החלות שנותרו משמחת תורה, את נר ההבדלה ובקבוק היין, ובחצר היו סוכות שעדיין עמדו על תילן. היו בתים שראינו בהם פלטות עם סירים מלאים. כי בעלי הבית כל כך מיהרו, אז הם רק הוציאו את הפלטה מהחשמל וברחו. במקרים רבים מאוד אנחנו נאלצים לזרוק לפח לא רק את האוכל המתולע והמלא בעובש, אלא גם את הסירים עצמם. מסתבר שאחרי חודשיים שבהם לא מסירים את האוכל שנדבק לסירים, זה כבר הופך לפעמים לכמעט בלתי אפשרי".

יעל גם מציינת שהיו מקרים שנכנסו להם במיוחד ללב, כמו משפחות שראו על ביתן שאינן אמידות כלל, אך למרות זאת המקרר היה מלא ועמוס במאכלים ובמוצרי מזון, כיוון שנערכו לחג. "רוב המוצרים התקלקלו לחלוטין", היא אומרת בכאב, "לפעמים נאלצנו להכין את בני הבית לכך שגם המקרר התקלקל, כיוון שבמהלך ימי המלחמה היו הרבה מאוד נפילות חשמל, ובנוסף בחלק גדול מהמקררים התולעים נכנסו למנוע והרסו אותו מבפנים".

תחושה של סיפוק

איך אתם מגיעים למשפחות ואיך הן שומעות עליכם?

"בתחילה פרסמנו בקבוצה בפייסבוק של תושבי שדרות, אך מהר מאוד זה התחיל להתגלגל, וכיום פונים אלינו באמצעות טופס ייעודי. במקביל, אני גם מקבלת פניות מאנשים שמציעים את עצמם כמתנדבים לצוות הניקיון. אני חייבת להדגיש שלא כל אחד יכול להצטרף לצוות שלנו, כי חשוב לי שהעבודה תהיה באמת יעילה ותבוצע על ידי אנשים שעושים אותה אך ורק למען המטרה. לשמחתי הרבה הצלחנו לגבש צוות מצוין שעובד ביעילות, מנקה בכל יום כמה דירות, ובעת הצורך גם יוצר קשר עם הדיירים כדי להתעדכן ולשמוע מהם על בקשות מיוחדות או על דברים נקודתיים שיש לשים לב אליהם".

"כן, אנחנו לפעמים שומעים כאלו חששות, וכמובן שלא דורשים מאף אחד לפתוח לנו את ביתו, אלא רק מדגישים שאנחנו לא נכנסים לחדרים הפרטיים, ועובדים באמת כדי להכין את הבית לקראת בואם. לפעמים מסתבר שהם אפילו לא זוכרים איך השאירו את הבית, וכשמבינים את המצב הם בדרך כלל נותנים אישור. אגב, בחלק מהמקרים יש לנו בעיה אחרת, כיוון שהמפונים נמצאים למשל באילת או בים המלח ואין להם דרך למסור לנו את המפתח כדי שניכנס לדירתם. במצבים כאלו אנחנו צריכים להפעיל את מלוא היצירתיות, ואני חייבת לציין שעם ישראל מתגלה בשיא תפארתו, כשבדרך כלל אנחנו מאתרים מהר מאוד אנשים שמתנדבים להעביר לנו את המפתח, וכך מתאפשר לנו להיכנס ולטפל בדירות".

בימים אלו נתקלת יעל מקרוב במשפחות שחוזרות לבתיהן, וכן מתוודעת למשפחות נוספות שעומדות לעשות זאת. "את חלקן אנחנו גם פוגשים בשטח ורואים את ההתרגשות הגדולה שאוחזת בבני הבית, אחרי שחוזרים לבית שלא היו בו שמונים יום. אני רק חושבת איך היו רואים את הבית שלהם אם לא היינו מגיעים אליו קודם, ומקבלת מרץ מחודש כדי להמשיך לנקות את כל שאר הבתים, לפני שכל התושבים יחזרו".

ובאופן אישי, איך את מצליחה למצוא זמן עבור זה?

"מכיוון שאני מעצבת אירועים, יש לי בתקופה זו פחות הזמנות, וממילא אני פנויה למשימה", היא מסבירה בפשטות, "אבל מעבר לכך, אני חייבת להודות שהניקיון, עם כל הקושי, יוצר בך תחושת התמכרות, ולא רק אני אומרת את זה, אלא כל מי שנמנה על הצוות שלנו. אמנם העבודה הפיזית קשה ביותר, ואחרי חודש וחצי של ניקיונות אני מרגישה שהגב כמעט שבור, גם מבחינה רגשית זה לא פשוט. אבל כשאתה יוצא מבית אחרי כמה שעות שהברקת אותו והבאת אותו למצב של ניקיון כשהוא מדיף ניחוחות, אתה מרגיש תחושת סיפוק מדהימה שאי אפשר להסביר אותה במילים. זו גם הסיבה שהמתנדבים שלנו מתייצבים כאן שוב ושוב. כי זו תרומה אמיתית והרגשה שאין שנייה לה".

רוצים שינקו לכם את הבית? היכנסו לקישור והשאירו פרטים, לחצו כאן.