מה הסוד של סיפורי הגבורה הבלתי נתפסים של חיילינו?

לאחר שבוע רווי בבשורות לא פשוטות, עולה השאלה: האם קיים בעולם עם נוסף שיש לו כזו ערבות הדדית?

האם קיים עוד עם שנושא באחריות כלפי כל אחד מבניו, וכל אחד מהבנים נושא באחריות כלפי עמו?

את דין 'הערבות' אנו לומדים מיהודה, כמסופר בפרשתנו.

כששכנע יהודה את יעקב לשלוח עמו את בנימין מצרימה, הוא הבטיח לאביו שהוא יהיה ערב לשלומו של בנימין. בפועל כאשר רצה יוסף לאסור את בנימין, ניגש יהודה ליוסף, הטיח בו דברים קשים והסביר מדוע מתמסר להצלת בנימין:

"כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים"...

יהודה שיעבד את עצמו באופן מוחלט לבנימין, הסכים להיאסר במקומו, והתמסר להצלתו כשם שאדם נלחם להצלת עצמו.

כך גם קבעו חז"ל כלל מוסרי והלכתי של ערבות הדדית: "כל ישראל ערבים זה לזה"...

בספר התניא מוסבר שעם ישראל מאוחד הוא נמשל לגוף אחד, שמורכב מאיברים רבים. אחדות זאת באה לידי ביטוי בשני אופנים:

אופן אחד: שכל איבר תורם לשלמות הגוף.

אופן שני: שכל איבר תורם לא רק לשלמות הכללית של הגוף, אלא גם לשלמותו של כל איבר אחר

(למשל, הראש לא יכול להגיע למקום אחר ללא הרגל, ולכן הרגל תורמת גם לראש).

ואולם ישנה דרגה עליונה עוד יותר של אחדות: לפיה כל איבר מרגיש שעצם קיומו אינו כאיבר פרטי, אלא עצם קיומו הוא להיות גוף האדם השלם - הרגל והראש אחד הם.

כך בדיוק בעמנו הקדוש ישראל:

יש אחדות הנובעת מכך שכל יהודי יחיד, תורם לשלמות העם.

יש אחדות הנובעת מהתרומה הייחודית של כל יהודי לכל היהודים האחרים בעם.

ויש אחדות עליונה, שבה מרגיש כל יהודי שהוא בעצמו 'עם ישראל'

מבחינה זו אין הבדל בין יהודי אחד לשני, יהודי יציל יהודי אחר כאילו הוא מציל את עצמו.

לפי הסבר זה ניתן להבין את סיפרו של העם היהודי שב-DNA שלו, בגנטיקה הפנימית שלו, קיימת לו 'ערבות הדדית' שלא קיימת באף עם אחר.

כך ניתן גם להבין את סיפורי הגבורה הבלתי נתפסים של חיילינו, שהולכים לחרף נפשם לצורך הצלת יהודים אחרים שנמצאים במצוקה.

מציאותינו הלא פשוטה מוכיחה שוב ושוב, ש"כל ישראל ערבין זה לזה", ומי ייתן שערבות זאת שמובילה לאחדות העם, תוביל לאחדות הגאולה והבאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

שבת שלום.

הדס פרנקו היא עו"ד ומגשרת, מאמנת אישית לזוגיות, בטחון והגשמה עצמית ומשפחתית.