מה עושים כשאנחנו מוצפות? תובנות משיחה עם אמו של חטוף בעזה

באחד הזומים השבועיים של הידברות, שמתקיים כל יום ראשון בערב, התארחה איריס חיים, אמו של יותם חיים. יותם גר בכפר עזה. הוא נחטף בידי המרצחים האכזריים ביום הטבח הנורא.

מתחילת דבריה, מבחינים שמדובר באדם עם עוצמות נפש לא רגילות. כוח הבחירה שלה, למרות המצב הלא ודאי, הכאוטי והמורט עצבים, לראות את הטוב, הוא פלא בעיני.

לאחר כמה רגעים של שיח מחזק על עד כמה המחשבה שלנו והדיבור יוצרים מציאות, שאלתי אותה: "תגידי, איריס, מה אנחנו, כל הנשים שמשתתפות בזום ומקשיבות לך כעת, יכולות לעשות למענך? איך אפשר לעזור לך?".

והיא ענתה: "לא ללכת להפגנות, לא לדבר על המפריד, לא לראות את הקצוות, אלא כמה שיותר להתחבר, להיות יחדיו. ולאהוב".

האמונה שיותם יחזור לא נשארת בגדר רצון, אלא היא ממשית. המשפחה מדברת על יותם, לא "מה יהיה כשהוא יחזור", אלא "יותם בטח ירצה... אז נכין עכשיו את מה שהוא אוהב". ממקום כזה, שהדיבור יביא את המציאות הממשית הרצויה.

אתגרתי אותה, ושאלתי: "ומה אם בכל זאת יש לך תחושה שלילית, או רגש שעולה ומציף? אפילו לא לך, אלא לאחד מבני משפחתך, מה עושים אז?". והיא עונה בבהירות, בלי להתבלבל או להניד עפעף:  "מסביבי יש חומה, ואני מחליטה מה להכניס לתוכה ומה לא. מה יעזור לי לחשוב איך עכשיו הוא מרגיש? אני חושבת, מציירת ומספרת לעצמי את הסיפור שעוזר ונותן לי כוחות. אני לא יודעת אם הוא תואם את המציאות, אבל אני רואה אותו לנגד עיני שמח, מאיר, קורן, ואין לי ספק שהוא מרגיש טוב, הוא לא פוחד, אלא מחכה לחזור.

"מה שבשליטה שלי - אני בוחרת להתמקד בטוב, באור, ולספר לעצמי סיפור שייתן לי כוח להעניק הלאה לשאר משפחתי. מה שלא בשליטתי – אני משתדלת להרפות.

"אחד מקרובי המשפחה הגיב בהתחלה אחרת, קצת האשים ופחות אכל, אבל אז הסברתי לו שיותם צריך מאיתנו אנרגיה אחרת, שדר אחר. אי אפשר לחשוב על הרע הזה שיחלחל אלינו הביתה. חייבים לחשוב טוב, כי את הטוב הזה אנחנו מעבירים לו".

אני שומעת הרבה אנשים שמדברים כך, אבל בפועל, לראותם מתנהגים כך? איך היא אמרה – "אף אחד לא הכין אותי לקראת מה אני הולכת לעבור. המחשבה על הפרטים, איך זה קרה כשהוציאו אותו מהממ"ד, מה עושים איתו כעת – כל זה מקשה על התמונה. אך כשאני לא נכנסת לפרטים, התמונה מטושטשת, וכך קל לי יותר להתחבר לסיפור החיובי שאני רוקמת בדמיוני כדי להכניס אותו שוב בפועל ממש לחיי".

זאת עבודת חיים, ואחרי ששמעתי אותה, הבנתי עד כמה העבודה המחשבתית שלנו, לבנות חומה ולא לאפשר למחשבות השליליות להיכנס לתוכנו, היא הרבה יותר פשוטה משחשבתי לפני כן.

קיבלתי ממנה המון מוטיבציה, שכן אם היא מצליחה, מה אנחנו נאמר?