המחיר יקר מדי – חייבים ניצחון מסוג אחר

מראשית המלחמה, התריע ראש הממשלה נתניהו כי המערכה הזאת תגבה מחיר יקר של קורבנות. גם מבלי להיות מומחה צבאי, ניתן היה לצפות שכך יהיה: תנאי השטח הקשים, רשתות המנהרות המסועפות, עשרות אלפי מחבלים מאומנים ומצוידים באינספור אמצעי חבלה – כל אלה לא נתנו מקום לאשליות בדבר המחיר הכואב שהמלחמה תגבה. אבל כאשר ההתרעה התחילה להתממש, ולבשה את דמות פניהם של החיילים היקרים שנהרגים בכל יום, גילינו שהמחיר גבוה מדי עבורנו ואין לנו היכולת להכיל את הכאב הנוראי.

לראות את הפנים המאירות, שהיו ואינן. לשמוע את ההספדים קורעי הלב על הלוחמים היקרים, שסיפור חייהם נגדע באיבו. לראות את ההורים המיוסרים, האחים והאחיות השבורים, ובעיקר את האלמנות והיתומים הקטנים, שמכאן ואילך יחיו את חייהם בצל חסר עצום שלא ניתן למלאו – כל אלה גדולים מיכולותינו. אנחנו עם שיותר מכל מקדש את החיים, וכאב המוות הזה, בעוצמות ובמספרים האלה, פשוט גדול עלינו.

עם ישראל חייב שהסיפור הנורא הזה ייגמר עם תמונת סיום של ניצחון שונה לגמרי ממה שהורגלנו לחשוב עליו כעל ניצחון. עם כל הרושם הכביר של הפיצוצים וההרס בשטחי האויב, זה אולי טוב ליצירת הרתעה זמנית מול אויבינו. אבל בסופו של דבר הרי מדובר בסך הכל בהטלת אש וגופרית על עצים ואבנים. מספר ההרוגים הגדול בקרב המחבלים וסייעניהם – אף הוא לא נחשב כאירוע מטלטל במיוחד; שכן עבור עם של מרצחים, שחיי אדם לא נחשבים אצלם כקליפת השום, כמה אלפי הרוגים זה לא באמת נתון שעושה עליהם רושם. אם באלה יסתכם הניצחון – הרי שבתוך חודשים ספורים, בתמיכתם הנדיבה של תומכי הטרור, קיני המחבלים ישובו להיראות כפי שנראו לפני המלחמה.

המערכה כאן שונה, והניצחון שכולנו מייחלים לו צריך להיות מסוג אחר.

עם ישראל נמצא כיום בשפל חסר תקדים. ביום אחד התהפך עלינו כל עולמנו – ממציאות חיים בטוחה יחסית, איבדנו לחלוטין כל תחושת ביטחון. מתחושת גאווה של עם המוגן על ידי צבא מהטובים בעולם, הפכנו למפוחדים ומבוהלים, חוששים בכל רגע מהתקפה רצחנית שאויבינו מסביב עלולים להנחית עלינו. מאות אלפי איש, ששכנו בטח בבתיהם עשרות בשנים, מצאו עצמם כפליטים, ומלבד מעט מטלטלים שלקחו איתם בבהילות כל רכושם נותר מאחור ביישובים הנטושים, אשר פחד מוות מרחף בהם. ובנוסף לכל זאת, אין אף אחד שיודע מתי ואיך האירוע הנורא הזה יסתיים.

והעולם צופה בנו ומתמוגג ממפלתנו: מאות אלפים אנטישמים הרימו את ראשם ומפגינים נגדנו. גם  הבכירים שבראשי האקדמיה, ממובילי דעת הקהל העולמית, חשפו את מוסריותם הרקובה והמעוותת, ומעודדים את אויבינו. ראשי המדינות, שהביעו תחילה את הזדעזעותם מהטבח, הוכיחו במהרה כי היה זה רק מהשפה ולחוץ, ובכוונתם לאלץ אותנו להימנע מתגובה הולמת. בעולם הערבי מתפארים בהצלחת המתקפה הנוראה נגדנו, מביטים בהנאה רבה בכאב הנורא שלנו בלוויות החיילים, ושוחקים למשבתנו.

איך, ריבונו של עולם, הפך העם הנבחר לקלס ולעג בעיני העמים?

מול חרפה נוראה שכזאת, צריך ניצחון שיותיר את העולם בהלם. סוג ניצחון שכל אדם עלי אדמות יבין כי היהודים הם עם שמונהג באופן החורג מדרך הטבע. איך ייראה אותו  אירוע – איננו יודעים, אך הציפייה להתרחשותו ממש לא הזויה. ההיפך. הלא על זה בדיוק אנחנו מתפללים בכל ראש השנה ויום כיפור: "והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה!". זוהי בקשה להתרחשות של אירוע עוצמתי שיטלטל כל יצור, ולא יותיר אף אדם בלא שידע בוודאות כי עם ישראל והעולם כולו מונהגים בידי ה'.     

זה הזמן לחשוב על מילות התפילה הללו, ומעומק הלב להתפלל להגשמתן במהרה בימינו. כי רק כך נזכה בסוף המערכה הזאת למה שכולנו מייחלים לראות – איך הרשעה כולה כלה כעשן.