סיון רהב מאיר: הצד השני של כוס הקפה שנשפכה לנו

ושוב מאז צאת השבת האחרונה פורסמו עוד ועוד שמות של חללים. איך לקום בבוקר?

הדברים הבאים מוקדשים לעילוי נשמתם: בפרשות שקוראים כעת, יוסף לא מפסיק לבכות. אבל פרשנינו מבקשים לשים לב: יוסף, במקביל, לא מפסיק לפעול ולעשות. זה לא בכי משתק. הוא בוכה כשהוא פוגש את האחים שלו ואת אבא שלו, בוכה גם כשאחיו חושדים בו שינקום בהם, אבל הוא כל הזמן יודע גם לקום מתוך הבכי. להתעשת ולפעול ולעשות מעשה: הוא אוגר מזון למצרים לשנים של רעב, הוא רוקם תוכנית שתאפשר לו להתאחד עם אחיו, הוא דואג להם למגורים.

יוסף מראה לכולנו כמה חשוב לבכות, להתפרק, לתת ביטוי לרגשות ולדמעות. אבל איך אפשר גם לאסוף את עצמנו אחרי בנסיבות קשות ולעשות דברים מעשיים.

אנחנו מורכבים. בכי לא סותר עשייה. עשייה לא סותרת בכי.

בשורות טובות.

מאיפה הכוחות?

תזכורת חשובה לכולנו. כך כותבת יעל ביננפלד מהעיר לוד:"לפני כמה ימים נשמעה אזעקה בזמן שהילדים היו בבתי הספר והגנים. אחד מילדי התקשר אלי בוכה, ואמר שהוא נבהל ושאולי אגיע לקחת אותו.

"ניסיתי כל כלי שאני מכירה כדי לסייע לו מרחוק: אמפתיה, שיקוף, לתחום את האירוע, לתרגל נשימות ועוד... אבל כלום לא עזר.

"ואז, בהברקה של ניסיון אחרון אמרתי לו את המילים הבאות: 'אתה חלק מעם ישראל, ועם ישראל מלא גבורה, כך שגם אתה מלא גבורה. מה שקיים בעם ישראל במשך כל הדורות קיים גם בך׳. וסיימתי בציטוט: 'הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא'.

"ופתאום, משום מקום, בקלילות כזו, הוא פשוט אמר לי: ׳טוב אמא, אני חוזר לכיתה׳, וניתק.

"הסיפור הזה הוא לא רק על ילד קטן, אלא על כולנו. העם שלנו צמא לגודל. הוא שואב כוחות ותעצומות נפש מהשורשים האדירים שלו. תכונות הנפש הגדולות שהיו קיימות באבות ובאימהות האומה, ואז בכל הדורות, קיימות בכל אחד מישראל ועוברות בדנ"א של כולנו.

"העם הזה מבין שגם אם יש עיכובים, גם אם הדרך ארוכה, עם ישראל חי. זה מה שמנחם אותנו, זה מה שנותן לנו כוח".

לגדוד 9204 יש מה לומר לנו

מכל המפגשים השבוע בפיקוד הצפון, כמה מילים על ההרצאה לגדוד 9204. הם הוקפצו בשמחת תורה, עלו להר דב, והיו שם עד... עכשיו. נפגשנו בבסיס אל פורן ברמת הגולן אחרי שירדו מהר דב, והנה כמה משפטים ששמעתי מהם, מסרים לכולנו:

• "יצאנו מהבית בשמחת תורה, ובמובן מסוים התודעה שלנו עדיין שם. אין בהר דב קליטה סלולרית טובה, וגם אין זמן לזה. עכשיו אנחנו בהלם מהתקשורת ומהרשתות. יצאנו מהבית עם רוח גדולה של אחדות וניצחון, מתוך הטבח הנורא. זה התדר שאנחנו חיים בו, גם עכשיו".
• "היינו מנותקים. אפילו את כל הפינוקים, המרקים, המכתבים, המתנות, לא יכלו לתת לנו פיזית. אזרחים לא יכולים לעלות לשם. אבל קיבלנו דרך שיירות האספקה קצת עוגיות ודברים ששלחו לנו, וזה חימם את הלב. הרגשנו את החיבוק".
• "ירדתי מההר עם המון מחשבות. להיות אבא יותר טוב, בן זוג יותר טוב, להתמקד בעיקר ולא בטפל".
• "אף צוות טלוויזיה לא חיכה לנו למטה כשירדנו אחרי 74 ימים על ההר. כולם בעזה, כולם בדרום. אנחנו לא הצנחנים שיוצאים מסג'עייה... אבל למדתי פה משהו: אתה יודע שנפל לך טיל קורנט על המוצב אבל אנשים בטוחים שאתה בסך הכל במילואים בצפון, אז מה אתה כבר עושה. רק אתה יודע שבזכות החברים שלך, דגל חיזבאללה לא מתנופף עכשיו על הר דב. זה שיעור גדול לחיים. לא חייבים מחיאות כפיים כשעושים דברים חשובים".

תודה לכם, גדוד 9204.

ונתחזק!

אנחנו צריכים חיזוק. אחרי 80 ימים מאתגרים, אחרי עוד נופלים יקרים. והנה בשבת הקרובה, כשיסיימו לקרוא בתורה את ספר בראשית, יגידו בהרבה בתי כנסת שלוש מילים שהן סוג של קוד, סוג של סוד: חזק, חזק ונתחזק.

המנהג העתיק הזה בסיומו של כל ספר מחמשת חומשי תורה, שולח אותנו להסתכל על העבר ועל העתיד, ולמצוא שם חיזוק. השנה זה משמעותי במיוחד: חזק, חזק ונתחזק – על סיום ספר בראשית. מאז שמחת תורה, פרשות השבוע מעניקות לנו כל כך הרבה שיעורים: למדנו שהאדם נברא בצלם אלוקים, שאברהם אבינו מתחיל מסע שאנחנו ממשיכים עד היום, שיש לנו מאבקים עם ישמעאל כבר אלפי שנים, שאפשר לצאת ממלחמת אחים בין הבנים של יעקב למצב של אחווה, שצריך להמשיך את מורשת הדורות הקודמים גם כשהם הולכים מאיתנו.

חזק, חזק ונתחזק – זהו חיזוק להמשיך הלאה. לא להיתקע אף פעם. להמשיך לקרוא את ספר שמות, שבו אנחנו הופכים לראשונה לעם, יוצאים מעבדות לחירות, מקבלים את התורה, הופכים לאומה שהיא בשורה לעולם כולו, ויוצאים למסע לארץ ישראל, שהיא המקום שלנו, גם אם קשה.

אז יגידו את זה בשבת בבוקר בבית הכנסת, אבל אפשר להגיד לעצמנו גם עכשיו, הבוקר: חזק, חזק ונתחזק. בשורות טובות.

מותר לכאוב, צריך לכאוב

"שלום סיון, שמי רותם יונה, רציתי לכתוב לך משהו על משל כוס הקפה שפרסמת, על מה ש'נשפך' מהאדם כשהוא נתקל בחייו בקושי או טרגדיה.

"הסברת שזה תלוי במה שמילאנו בו את עצמנו קודם, כמו כוס קפה שנשפך ממנה קפה. אם מילאנו את עצמנו באמונה ובמחשבה טובה – זה מה שייצא החוצה בעת משבר.

"הבנתי אותך, ראיתי את הכוונה הטובה, ובכל זאת רציתי לשתף במחשבות שלי: במיוחד בימים כאלה, המשל הזה יכול קצת לכווץ אותנו עוד יותר.

"יש במקורות שלנו משפט כל כך חשוב: 'אין אדם נתפס בשעת צערו'. או-הו, כמה צער אנחנו חווים. תהומות עמוקים, גלים גדולים שחוזרים ומכים בנו בוקר-בוקר. כבר מעל חודשיים של כאב ועצב ועיניים פעורות בתדהמה.

"וייתכן שיש בינינו אנשים, ואני ביניהם, שלצד האמונה, הטוב, החוכמה, החסד והאהבה שדאגנו להקיף בהם את עצמנו ולהחדיר לנשמתנו – קשה לנו. הכוס שלנו נשפכה, ויצא החוצה הרבה כאב.

"לא כולם כותבים ומתראיינים מייד עם מסרים מרוממים לכל האומה, עם מיליוני לייקים. מה על ההורים שילדיהם נרצחו ולא מצליחים לעמוד ולומר מילים מחזקות מלאות אמונה ואופטימיות? האם הם לא התמלאו אמונה וחסד בחייהם?

"כאשר אדם נופל ונשפכת כוסו ומתהפכים חייו, נוכל לעמוד לידו ולומר לו שמותר לו לאהוב ולהיות אופטימי, וגם כעוס, שבור ופסימי. שאנחנו יודעים שבכולנו מתקיימים כל אלה, ודבר מזה לא מעיד על הדרך שעבר, על מידותיו או על השיעורים שאסף בדרך. שאנחנו יותר מורכבים מזה. שלא נתבייש לזעוק גם את השברון. מותר. אם התמלאנו במספיק חוסן – נדע להתמודד גם עם זה.

"שנדע בשורות טובות".

תודה, רותם.