מפקד סיירת גולני בראיון: "היו תצפיתנים מתחת לגיל 15 כמעט בכל השכונות"

"היו תצפיתנים מתחת לגיל 15 כמעט בכל השכונות. הם שולחים ילדים לעבור בין מבנים ורחובות. זה לא מקום שבו ילדים מסתובבים. אתה רואה ילד שעולה לקומה שנייה בשכונה שכולה הרוסה תוך כדי ירי של חיל האוויר. מדובר בתצפיתן. אתה מתלבט מה לעשות ברמה הערכית והמוסרית. הוא יספר לכולם והמחבלים יגיעו אלייך. מצד שני זה ילד. מה תגיד לצלף שלך? זה אתגר אחד משמעותי. ראינו זקן שהתפוצץ על גבעתי. ראינו נשים שמסייעות באיסוף מידע על המיקום שלנו. חלקן במסווה של פליטים", כך מתאר מפקד סיירת גולני, דוד, את מקרי הקיצון בלחימה, ובין היתר – את העובדה שחמאס משתמש גם בילדים.

בראיון לאתר וואלה דיבר המפקד, על ההתמודדות של גולני עם המנהרות. גולני איבדה הכי הרבה לוחמים במלחמה כולל מפקד גדוד 13, סא"ל תומר גרינברג הי"ד. "אני ותומר היינו חברים בלי קשר להיותנו מג"דים", סיפר סא"ל דוד. "עשינו קורס פו"ם ביחד. עברנו הרבה חוויות והייתה בינינו הערכה אישית. תומר היה מפקד נערץ, אדם ואבא מדהים. התחושה מאוד קשה, אבל אנחנו נבכה אחרי המלחמה".

בהמשך, הוא תיאר לכתב אמיר בוחבוט את האירוע הקשה: "לא היה ברור מי יורה עלינו. תומר יצא לאיגוף ואני מבין אחרי זה שגם בנבה וגם תומר נפגעו. זו הייתה סמטת מוות. אנחנו מפנים כמות גדולה של נפגעים, אני מונע מאחרים לא להיכנס פנימה כדי לפנות הרוגים כי מדובר בשטח השמדה. לאחר מכן נכנסנו להתקפה וגילינו במבנה שיש שישה הרוגים כולל מפקד הפלגה מ-669 רס"ן בן שלי. הוא היה פקוד שלי באגוז, מ"פ בגולני וחבר ואח. הכול היה שם: אמל"ח, שטחי השמדה, פירים ובתים שמחוברים אחד לשני".

"הרוח של גולני היא רוח כזו זו שגם אחרי כל כך הרבה הרוגים", הוא ממשיך. "החטיבה יכולה לצאת ולהוביל התקפה על העיר עזה בצורה כזו מעוררת השראה. זו הרוח של האנשים. אבא של אחד הפצועים שלנו התקשר אלי ואמר לי: 'אל תעצרו. לא משנה מה אומרים לך. תמשיכו עד הרגע האחרון ותשמידו כמה שיותר".

בהמשך התייחס לכך שפיקד את המתקפה על הבית שבו היו שלושת החטופים יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל טלאלקה. "במסגרת טיהור המרחב, זה היה בית שרציתי להתמקם בו כדי לכבוש בית אחר", שחזר דוד. "לא הייתה דרך להיכנס אליו בשקט אז נכנסנו עם חבלה. כשפורצים פנימה והכלב נכנס, יורה עליו מחבל והורג אותו. תוך כדי אנחנו זורקים המון רימונים ויש שני אנשים ששומעים קריאה מונוטונית של משהו עם מבטא ערבי. חשבנו שהמחבלים מדברים ביניהם. זה היה חשש לעברית עם מבטא ערבי. אנחנו מכירים אירוע פיגוע משיכה בחטיבת אחרות. לא העלנו על דעתנו. מיד ניתקנו מגע. הפעלנו את כל האש שצריך. הבנו שהמחבלים נהרגו. מצאנו את כל הגופות שלהם. לא מצאנו שם משהו שמעיד על חטופים. גופות המחבלים היו מחוץ למבנה. סרקנו את המבנה ולא היה שום דבר. הדבר הכי טוב שיכולנו לאחל לעצמנו זה לצאת עם חטופים חיים ולהביא אותם למשפחה. זו השאיפה הגדולה שלנו במלחמה.

"מעל לכל המשימות שאנחנו מקבלים. לאתר חטופים ולהביא אותם זה לאתר את עולמנו. זה ברור לכולם. שדה הקרב מטורף. לך תנסה להבין מי גידל זקן, את מי הלבישו כמו פלסטיני. לא הכרתי את השלט SOS. הבנתי שהיה אירוע משיכה בחטיבה אחרת. יש תחושת החמצה. זה אירוע כואב, אבל אנחנו ממשיכים לנסות להביא כמה שיותר חטופים".

"אנחנו אוהבים את המשפחות, אבל אנחנו עדיין במלחמה. בסוף המלחמה נבקר, נבכה, נזכור וננציח. חלק מהמשפחות זכו לביקור על ידי מפקדים בדרגות כאלה ואחרות. המשפחות איתנו לכל החיים. הלוחמים ממוקדים במשימה. בסוף המלחמה, זו לא בושה להזיל דמעה באזכרה של חבר לצוות. כל עוד אנחנו כאן במשימות, אנחנו משתדלים להיות מפוקסים במאה אחוז ולהיות חדים. חשוב שהציבור יידע שאנחנו המפקדים נמצאים מלפנים ומובילים את הלחימה. חשוב שכולם יידעו ויראו את התמונות. המוראל גבוה בפנים למרות שמבחוץ זה נראה שלא".

לסיום הוא הבטיח: "אחרון המחבלים של חמאס יחוסל, אבל זה יכול להתארך לשנים. קשה לבטל רעיון, אבל נשלול להם את היכולות הצבאיות, לפרק להם את כל שדרת הפיקוד. זה מה שקורה ומתהווה".