איתי רגב: "עשינו קידוש בשבי ואמרנו 'בעזרת השם, שישי הבא אנחנו בבית'"

איתי רגב נחטף מהמסיבה ברעים, יחד עם אחותו מיה וחברו הטוב עומר שם טוב. עכשיו, כשחזר מהשבי, הוא מספר בריאיון לתוכנית "עובדה" מה עבר עליו בזמן שהייתו ברצועת עזה.

בבוקר ה-7 באוקטובר, מספר שעות לאחר שחזרו מטיול במקסיקו, מיה ואיתי רגב נחטפו עם חברם עומר שם טוב, לאחר ששניהם נורו ברגליהם. הם הוכנסו לטנדר ונסעו לעזה יחד עם שוביהם. החוטפים הבינו שהאחים זקוקים לטיפול רפואי בעקבות פצעי הירי שספגו, והביאו אותם לבית החולים. אחד החוטפים יצא מהרכב, בזמן שאיתי נשאר עם מיה והנהג. "אני מסתכל על מיה אחורה, מחזיק לה את היד, והיא אומרת לי 'איתי, אני מאבדת הכרה. מאבדת מלא דם. אני לוחץ לה על היד חזק כדי שתהיה לה תחושה, שהיא תרגיש אותי, וכאילו אמרתי שאין מצב שאני מאבד את אחותי מול העיניים", מספר איתי על רגעי האימה.

בשלב מסוים, האחים מופרדים זה מזו. מיה מקבלת טיפול בבית החולים, ואיתי בן ה-18 נמצא בבית אחר עם חברו הטוב עומר. "אומרים לנו שאנחנו נצטרך לעבור בית", מספר איתי. "הגיע רופא כמה פעמים ואנשים התחילו לחשוד, ולא טוב שהם יחשדו שיש פה חטופים. הוא נכנס אלינו לחדר, זה סיפור קצת מצחיק, הביא שתי שמלות של מוסלמיות, עומר לבש שמלת פרחים יפהפייה, אני גם לבשתי שמלה. בעשר וחצי, כשהוא ראה שאין אנשים ליד הכניסה, יצאנו. אני עדיין צולע ברגליים, בקושי הולך, מפצעי הירי. בזמן ההליכה שם אתה רואה עזתים, שעוברים, ואתה מחופש, ואתה רק מקווה שלא ישאלו אותך משהו".

איתי מספר שהם הלכו בחשיכה, יחד עם השומר שלהם, בלי שום ידיעה לאן. לאחר כמה דקות של הליכה בעלטה, הם הגיעו לבית אחר עם גבר נוסף שהשגיח עליהם. "אנחנו בתוך חדר סגור, נעול, והוא מחוץ לחדר. ממנו לא הרגשתי פחד. היינו מנסים לצחוק אתו כמה שיותר, בשבילנו, כדי להוריד את הפחד".

"היה לנו משפט קבוע, לי ולעומר, 'עוד קצת, עוד טיפה'. היינו אומרים את המשפט הזה בערך שלושים פעמים ביום. כשהוא היה קצת בדאון הייתי אומר לו 'עוד קצת, אחי, עוד טיפה אנחנו בבית'".

איתי ציין בריאיון שהוא ועומר הגיעו מבית מסורתי שעושים בו קידוש בערב שבת. "היה מקרה שהשומר בא אלינו עם מיץ ענבים קטן, ואני ועומר מסתכלים אחד אל השני. יש משפט שאומר 'נסתרות דרכי השם'. שהוא שמע אותנו, שאנחנו רוצים לעשות קידוש כל שישי, הוא שלח לנו מיץ ענבים. היה לנו גם בייגלה ש... את המלח כדי לעשות 'המוציא', היינו לוקחים מהבייגלה, מהתחתית של השקית. ואז המיץ הלך איתנו כל יום שישי. כל פעם אנחנו ממלאים כוס עד הסוף, לוקחים שלוק קטן ומחזירים לבקבוק. ואז אחרי זה נותנים חיבוק ואומרים: 'בעזרת השם, שישי הבא אנחנו בבית'".

לאחר ימים ולילות ארוכים בשבי, מיה ואיתי חזרו הביתה. עומר עדיין לא שב.