בת-גלים שער: "אין לנו פלאשבקים בגלל החטופים והמלחמה, אך יש הרבה כאב"

בתחילת-תחילתה של המלחמה, כשנודע על כך שיש "עשרות חטופים בעזה" (כזכור, אז עוד לא ידעו את מספרם האמיתי), חשנו כולנו שהבטן מתהפכת. איך אפשר בכלל להעלות על הדעת תרחיש אימים בו אנשים רבים כל כך מצויים בידי אויב רצחני? איך אפשר לתאר מה עובר על הוריהם ובני משפחותיהם? ומה יקרה אם חלילה הם לא יזכו לשוב משם? אבל הייתה גם מי שהבינה את הדברים מהרגע הראשון קצת יותר לעומק. זוהי בת גלים שער, אמו של גיל-עד שער, שנחטף לפני כעשור יחד עם שני חבריו – נפתלי פרנקל ואייל יפרח, ולאחר כשלושה שבועות נמצאו גופותיהם. הי"ד.

"האמת היא שלאחר מתקפת הפתע הייתי בעיקר בהלם, כמו כל עם ישראל", מספרת בת גלים, "אבל יחד עם ההלם התחלתי להבין מהר מאוד את ההשלכות. כי כשאתה מבין מה עוברת משפחה אחת שבנה נחטף ולאחר מכן הופכת לשכולה, ומנסה להכפיל את זה במספרים בלתי נתפסים, אתה מגיע לתוצאה שאי אפשר להכיל. במשך כל אותו יום חשתי הלם מוחלט, לא הצלחתי לתפקד, וזה חריג אצלי, כי אני טיפוס מאוד תפקודי. לעתים קרובות כשאני לא יודעת מה לעשות, אני קודם כל  מתפקדת, ואילו כאן התחושות פשוט שיתקו אותי".

גיל-עד שער

להבין שלא מבינים

דווקא במובן הפסיכולוגי, מציינת בת גלים שהיא ומשפחתה נמצאים כיום במקום אחר לגמרי מכפי שהיו בשנים שאחרי האסון האישי שלהם. "ההתרחשויות בחודשים האחרונים לא גרמו לנו לתזכורות של פוסט טראומה וגם לא עוררו פלאשבקים", היא מציינת, "כנראה שהעבודה האישית והמשפחתית שעשינו השתלמה, היא מוכיחה את עצמה ואנחנו באמת נמצאים במקום אחר. יחד עם זאת, ברור שקשה לי, כמו שקשה לכולם. על כל חלל או נרצח שאני שומעת, הלב שלי נשבר. בפרט שיש לי הבנה נרחבת יותר לגבי מה שעובר על המשפחות, ברור שיש קשר בין זה לבין מה שחווינו, זה נחקק בליבנו לנצח. "כמובן שאנחנו לא באים להשוות בין הכאבים", מדגישה בת גלים, "בפרט שאצלנו היה מדובר בכאב אישי של שלוש משפחות, ואילו כאן יש 'מגה כאב' – מסה של משפחות שנאלצות להתמודד עם הנורא מכל. אבל יחד עם זאת, קשה להתנער מקווי הדמיון המשותפים בין האירועים".

הדמיון העיקרי שבת גלים אינה מסוגלת להתעלם ממנו הוא התגובות של עם ישראל, מכל קצוות הקשת. "מדהים לראות איך שבשעת אסון מתגייס עם ישראל בצורה הכי מדהימה ועוטפת שיכולה להיות", היא מתרגשת. "בימים שחווינו את האסון הפרטי שלנו קיבלנו כל כך הרבה חום מאנשים שסביבנו, וזה משהו שנשאר אתנו עד היום. גם כעת מדהים ומרגש לראות את הכמות האדירה של אזרחים, חיילים, תושבים בארץ ויהודים מכל העולם, שנרתמים כולם בהתנדבות ופועלים למען עם ישראל. אחת מבנותיי יוצאת פעם בשבוע לקטיף, כדי לעזור בחקלאות, ואני משתדלת מידי פעם להצטרף אליה. בכל פעם מחדש אני מתרגשת לראות את המתנדבים שמגיעים מכל קצוות הסקאלה של החברה הישראלית. זה ממש מחמם את הלב. בפעם האחרונה פגשתי חייל שסיפר לי: 'יצאתי לחופשה, לכמה ימים של התרעננות', וכששאלתי בפליאה: 'בחופשה אתה מתנדב בקטיף?' הוא השיב: 'כן, ברור'. וזוהי רק דוגמה קטנה. אני חושבת שכולנו חייבים לעצור לרגע ולהזכיר לעצמנו כמה שאנחנו טובים ומדהימים. כי לפעמים אנחנו משמיעים הרבה ביקורת עצמית, ושוכחים את לימוד הזכות החשוב הזה. אישית אני יכולה לציין שההיכרות עם היופי של עם ישראל נתנה לי המון כוח דווקא בתקופה שלפני המלחמה. אלו היו ימים כל כך קשים בעם, אבל אני כל הזמן הזכרתי לעצמי לא להיבהל מהמריבות. אמנם הם לא מחמיאות לנו ולא אמורות להתרחש, אבל אני יודעת מיהו העם שלי ומכירה את השורש הטוב שלו, והנה עכשיו האחדות באמת מתפרצת מאליה".

את מאמינה שהאחדות הזו תימשך גם אחרי שתסתיים המלחמה?

"ברור שזה לא יהיה קל, לצערי כבר עכשיו מתחילים להישמע קולות שמחזירים לשיח המפלג שהיה לנו, אבל אנחנו חייבים לעשות הכל כדי שלא להגיע לשם. אסור לנו לחזור למה שהיה קודם. התרחשות כמו שאנו חווים חייבת לעורר חשבון נפש אמיתי בכל המובנים – הלאומי, החברתי וגם המשפחתי. כל אחד צריך להתבונן פנימה מתוך המקום שלו ולחשוב איזה שינוי אפשר לעשות, כי לא ייתכן שנחזור להיות אותם אנשים. בכל יום בתפילה אנו מבקשים: 'חדש ימינו כקדם', כשהכוונה היא שיהיו 'כמו קדם', לא בדיוק אותו הדבר, אלא גרסה משופרת".

כאישה מאמינה את מרגישה שקל לך יותר לעבור משברים כאלו?

"ברור שהאמונה נותנת כוח. גם בהתמודדות שלי עם האובדן של גיל-עד, אני מרגישה שהאמונה מחזקת מאוד. עד עכשיו יש לפעמים רגעים שבהם אני שואלת את עצמי מה קרה ולמה חווינו את זה. ההבנה שיש ריבונו של עולם שהוא היחיד שמנהל את הדברים, מעניקה עוגן ויציבות. נכון, אנחנו לא יודעים למה הכל קרה, וגם לא יודעים לאן זה ייקח אותנו ומה ילד יום, אבל דווקא ההבנה שאין כאן הבנה היא זו שלדעתי מחזקת. כי הדור שלנו הוא דור מתקדם של חכמים, הורגלנו לכך שלכל דבר יש תשובות והסברים. הצעירים של היום נוהגים לטעון: 'אם אני לא מתחבר – אני לא עושה', ודווקא בנושא הנהגת העולם אין שום תשובה – כל הנושאים שאבותינו עסקו בהם כמו 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו' או נושאי שכר ועונש לא מקבלים מענה. וכן, דווקא פה, עם כל הקושי והכאב, מרגישים יותר מכל את אבא שבשמיים ומתחברים אליו מתוך האמונה הכי עמוקה והידיעה שהוא היחיד שמנהל את העולם. אגב, אני שומעת על תחושות דומות מהרבה אנשים שלאו דווקא מגדירים את עצמם כדתיים, אך הם אמוניים מאוד ומתחברים בעומק ליבם לדברים. זה אחד הדברים שלמדנו גם כן מהאירוע – לעזוב את הסטיגמות ולהיפתח יותר זה לזה".

כולנו מתמודדים

שלוש שנים לאחר רצח שלושת הנערים, יצאה בת גלים בספר מטלטל הנושא את השם 'מה ילד יום'. שם המשתלב היטב עם המסר שהיא מבקשת להעביר. "לעולם לא נוכל לדעת מה יקרה איתנו מחר, וזהו בדיוק המקום להיכנס לענווה. אמנם אני אישה מאמינה, והתחושה הזו שהקב"ה מנהל את העולם אינה חדשה לי, אבל כנראה שהייתה בי גאווה מסוימת שגרמה לי בכל זאת להרגיש שכביכול יש לי שליטה כלשהי על מה שקורה פה. קיבלתי סטירת לחי אמיתית, טלטלו אותי במלוא העוצמה. פתאום קלטתי שאנחנו אנשים קטנים כל כך, ולמרות שאנחנו כמובן מחויבים בהשתדלות בכל תחום – לעולם לא נוכל לדעת מה הקב"ה מתכנן עבורנו ומה צפוי ביום הבא".

מאז שנכתב הספר הוא נמכר בעותקים רבים מאוד בארץ וגם בחו"ל. "לפני שהוצאתי את הספר הרגשתי כל הזמן שיש בתוכי תובנות חזקות, והרגשתי שליחות להעביר אותן לעם ישראל ולשקף את הצד היפה שלנו", היא מסבירה. "רציתי להעניק לחברה הישראלית כוח, ובסופו של דבר התברר שיהודים בכל העולם קראו את הספר והתחזקו מאוד, כי הוא תורגם לאנגלית וניתן לקנייה דרך 'אמזון'".

כיום עוסקת בת גלים במתן הרצאות בענייני חוסן והעצמה, ובמקביל היא סטודנטית בבר אילן, משלימה תזה בלימודי דוקטורט, גם כן בנושא חוסן. "כולנו אנשים מתמודדים", היא אומרת מתוך ניסיונה והיכרותה עם מקרים רבים שהיא מלווה מקרוב. "אמנם אובדן זה מקרה קיצון, שלצערי בחודשים האחרונים יש יותר מידי אנשים שנאלצים לפגוש מקרוב, אך גם אלו שלא נתקלים באובדן, מתמודדים עם מגוון בעיות אחרות. אלו יכולות להיות בעיות בריאות או פרנסה, או בעיות בזוגיות, או כל דבר אחר. אין מי שלא מתמודד, וחשוב שנרכוש כלים שיעזרו לנו בכאלו מצבים, כדי שהם יוכלו לקחת אותנו קדימה ולא חלילה לשבור אותנו".

בנוסף לכל פעילותיה, עומדת בת גלים בראש עמותת 'Sonshine', עמותה שהקימה יחד עם הורי שני הנערים האחרים, והיא מקדמת בה כעשרה פרויקטים במטרה להאיר ולהוסיף טוב לעולם. אחד הפרויקטים להם דואגת העמותה בימים אלו הוא סיוע לתושבי קיבוץ 'כרם שלום'. "כרם שלום ממוקם בעוטף עזה", מסבירה בת גלים, "וכבר בתחילת המלחמה אימצנו אותו, כדי לדאוג לכל מה שיוכל לעזור לתושבים. אנו מלווים אותם בכל השיקום, ברכישת ציוד לכיתות הכוננות, ועוד".

בימים אלו ממש (י"ט טבת) חוגג גלעד הי"ד יום הולדת בפעם העשירית מאז שהתרחש הרצח. "כבר עשר שנים שאנחנו יוצאים בתאריך זה בקריאה לאנשים להכין משהו מתוק לזכרו ולתת לאחרים", מספרת אמו. "גיל-עד אהב לאפות ולתת לאחרים, ואנו מרגישים שזו זכות להנציח אותו בכזה אופן. בשנה זו, בצל המלחמה, אנו מאפשרים לאנשים לרכוש חטיפי שוקולד, ואילו אנחנו דואגים לכל השאר – אריזת הממתקים והעברתם לחיילים ולמשפחות שכולות בעוטף. יש כל כך הרבה שזקוקים לפינוק מתוק בימים אלו, והלוואי שנצליח להגיע לכמה שיותר".