"המדפים מלאים" - כמה צעצועים הילדים שלנו באמת צריכים?

אם גם אתם מרגישים שחדר הילדים עמוס לעייפה בעשרות צעצועים, אבל הילדים שלכם כמעט ולא משחקים בהם – אתם לא לבד. זוהי התחושה הרווחת והמתסכלת אצל הורים רבים. היום, בדור השפע, ילדים מוקפים בעשרות צעצועים, אם לא מאות. בעוד בעבר לכל ילדה היתה בובה או שתיים וכמה חיות פרווה, היום אוסף הבובות הממוצע לא מבייש חנות צעצועים גדולה בקניון. האם זה נכון למלא את החדר בצעצועים ולהעמיס על הילדים כל כך הרבה שפע? מה זה באמת עושה להם, ואיך ניתן להעניק להם בצורה מאוזנת ובריאה לנפשם?

חוקרים מאוניברסיטת טולדו באוהיו, ארה"ב, הזמינו 36 פעוטות לשחק בחדר למשך חצי שעה עם ארבעה צעצועים, ולאחר מכן בחדר עם 16 צעצועים.

התוצאות היו לא פחות ממדהימות: הפעוטות גילו יצירתיות רבה יותר דווקא כשהיו להם פחות צעצועים לשחק איתם. בנוסף הם גם האריכו את זמן המשחק עם כל צעצוע, וחשבו על שימושים רבים נוספים לאותו המשחק.

לפי הצעת החוקרים, על ההורים לארוז ולהחביא את רוב הצעצועים, ולהוציא מדי פעם מספר קטן מאוד של משחקים, תוך החלפה חודשית או שבועית של הפריטים. לטענת החוקרים, לא רק שאיכות המשחק תשתפר, אלא גם הקשב והריכוז יעלו פלאים. "בנוסף", אומרים החוקרים, "מיעוט צעצועים יגרום לילדים להתנסות במיומנויות כמו קריאה או ציור". המחקר פורסם לפני 6 שנים בכתב העת המקצועי "התנהגות והתפתחות פעוטות" - Infant Behavior and Development ורבים מבינים שאפשר וכדאי ליישם את תוצאותיו.

בספרו"ClutterFree with Kids"   ("חופשי מבלגן עם ילדים", בתרגום מאוד... חופשי), טוען הסופר ג'ושוע בקר שהפחתת צעצועים בחדר הילדים תעודד יצירתיות, ותלמד את הפעוטות כיצד לדאוג לרכושם, שכן הם יעריכו הרבה יותר את הקיים.

"ילד ילמד רק לעתים נדירות להעריך את הצעצוע שמולו במלואו כאשר יש אינספור אפשרויות על המדף מאחוריו", אומר בקר. "הפחתת צעצועים תגרום לילדים להיות בעלי תושייה ולפתור בעיות רק עם החומרים שיהיו להם בהישג יד".

אז איך עושים את זה בפועל?

אם קיבלתם את ההחלטה להקטין את כמות הצעצועים בחדר הילדים, אפשר לעשות זאת בכמה דרכים:

1. מחביאים ומחליפים

בוחרים ארון או מקום אחר שיכול לאחסן את הצעצועים הרבים, ומעבירים לשם כשני שליש מהכמות. אחת לשבוע או חודש מוציאים מספר פריטים שיעסיקו את הילדים לשבוע או לשבועיים הקרובים. מהפעולה הזו נרוויח מספר דברים: הילדים "יתגעגעו" לצעצועים המוחבאים ("איפה הקליקס, מתי מקבלים אותו?"), ובמקביל ילמדו לשחק בצורה טובה יותר עם מה שיש כעת ברשותם.

2. מזמינים חברים

יצירת אינטראקציה משותפת עם ילדים אחרים גורמת פעמים רבות לילדים שלנו להעריך מחדש את החפצים שברשותם. פתאום משחק קופסא נשכח הופך אטרקטיבי יותר כשיש חבר שאפשר לשחק איתו, וכשהלגו הישן הופך מרתק בעיני החברה שהגיעה לבקר – פתאום להיזכר ולשחק בו.

3. יוצאים לגינת השעשועים או לפארק

בהתאם לגילי הילדים, יוצאים לגינה הסמוכה עם גירי מדרכה, כדור, בימבה, רולרים, חבל או גומי – הילדים חווים משחק בריא באוויר הפתוח (כן, גם בחורף אפשר), וממילא זקוקים פחות לכל עומס המשחקים שבבית. מה שמוביל אותנו לסעיף הבא:

4. תורמים ומוסרים

מפנים כמה שעות בלו"ז ויושבים יחד עם הילדים למיין ולהכין ערמת משחקים לתרומה. מסבירים להם את החשיבות של המצווה הגדולה, וכמובן משתפים אותם בתהליך ונותנים להם אפשרות בחירה. בדרך כלל במיון כזה נגלה הרבה משחקים שבורים או פגומים שאפשר להשליך אותם ישירות לפח. את הטובים והאיכותיים שרוצים למסור אוספים ומעבירים למי שזקוק להם. אם מדובר בדברים טובים באמת – הודעת ווטסאפ בקבוצה השכונתית תעשה את העבודה, והמשחקים יימסרו כבר באותו היום, מניסיון.

5. קונים פחות

השיטה לא תעבוד אם נמשיך לקנות בכמויות. גם אם לא מדובר במשחקים יקרים אלא ב"שטויות מהשקל" – הבלגן שנוצר כתוצאה מריבוי רכישות כאלו הוא גדול ומעמיס.

ואם כבר כן רוכשים (או מקבלים מתנה מסבא וסבתא), נסו לכוון לצעצועים שיהיה בהם שימוש לאורך זמן – משחקי קופסא / קלפים משפחתיים, אופניים, חומרי יצירה ומשחקי חשיבה.

בהצלחה!