זה המפתח להצלחת ילדינו: כך נוציא את הכוחות שבהם

כוח ההרתעה הוא חיוני מול אויבינו, אבל הוא נצרך גם לחזיתות נוספות: גם בחינוך יש לו מקום. לדוגמה, בספר משלי (י"ג, כ"ד) יש פסוק מפורסם: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ". הפסוק מדבר על שבט, מקל, שמייצג את כוח ההרתעה. ילד שגדל בלי גבולות – לא יגדל בריא בנפשו, ולכן חלק מתפקידנו כהורים, זה לתת "שמאל דוחה". נכון, צריך לעשות זאת באופן מותאם, בחכמה, באווירה אוהבת ומכבדת, אבל בסוף – חייבים גבולות!

יש בפסוק הזה עומק נוסף, שהוא יסוד עצום בחינוך: בעבר, כל אחד בישראל ידע לאיזה שבט הוא שייך, ולכל שבט היתה ברכה ייחודית משלו: בני שבט זבולון היו מקבלים סיפוק וחיות מהים, ובני שבט שמעון היו מלמדי תינוקות. "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ" (הרש"ר הירש בפרשתנו, ובפרשת תולדות), שלכל שבט יש שער וחיבור משלו.

בדור שלנו, אנחנו לא יודעים בדיוק לאיזה שבט אנו שייכים, אבל יש לכל אחד "שבט רוחני". חז"ל גילו לנו (שבת קנ"ו) למשל שמי שנולד במזל מאדים עשוי להיות שופך דמים. כהורים, זה חלק גדול מההשתדלות שלנו: לזהות את הכוחות הרבגוניים שמניעים כל ילד, ואז לתעל ולנתב אותם לאפיקים חיוביים (כפי שאומרת שם הגמרא, שאם נולד במאדים יכול  ללמוד את מצוות המילה ולהיות מוהל). בגמרא שם כתוב, שאם לא יעשו כלום עם הנטיה הזאת, היא לא תיעלם, אלא תתממש בנסיבות מוצלחות פחות וכשרות פחות. אי אפשר לעקור מהילד את נטיותיו, אלא תפקידנו לזהות אותן, ולדעת לנתב אותן למקומות מוצלחים ומתאימים. הגר"א טוען שהיסוד הזה הוא עיקר מצוות החינוך ועיקר הביאור בפסוק "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ", על פי הדרך שלו, שהיא שבטו הרוחני.

"על כל מחנך ומורה לדאוג לחשוף את שבטו של הנער, כלומר השבט הרוחני אליו שייך בנו, שכן לכל שבט יש את הדרך המיוחדת שלו, וכאשר האב חושׂך (מלשון חושׁך) זאת ממנו, ומנסה לחנכו על פי 'מודל חינוכי' אחיד, הרי שהוא מזיק לו ושונא אותו". כי כוח מדוכא אינו נעלם, אלא מתפרץ, לפעמים בצורה הרסנית. אם הבור ריק, אין בו מים, אז בהכרח נחשים ועקרבים ימלאו אותו, ולכן כדי לייצר אווירה חינוכית באמת, צריך לא רק סמכות ומשמעת, הרתעה וגבולות, אלא להשקיע זמן כדי להתבונן ולמצוא דרכים חיוביות לזהות ולממש את הכוחות שבילד, "ולתת לילד את הכלים לפתח את החוש ואת הכישרון המיוחד לשבטו, דבר שיביא אותו לגלות ולהאיר את החן המיוחד של נשמתו" ("פנים אל פנים" לרב יצחק גינזבורג, עמ' רל"ד).

הדרך ליישם זאת מתחילה בעצמנו, ההורים: לא לחשוך את השבט שלנו, כי הורים שחוקים אינם פנויים להתבונן ולהשקיע כראוי בחינוך הילדים, ואז, אפשר להתקדם למלאכת הזיהוי והניתוב של כוחות ילדינו, וכל זה נכלל בפסוק: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ".

יהי רצון שנזכה, ונצליח לקיים בכך את מאמר הפסוק (משלי ג', י"ט): "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ", וכפי שביארו חז"ל (ילקוט שמעוני): "ממה שחננך"! ויתקיים בנו גם הפסוק (משלי ה' ט"ז): "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה", כלומר המעיין שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו, יצליח לבעבע ולהתממש, ואז ההצלחה תגלוש לשאר החזיתות בחיינו, וזה מה שיתן לנו את הכוח להשקיע ולהצליח גם בשאר סדר יומנו.