3 הערות למלחמה: השבת השחורה, אחריות תקשורתית וצדיקי הנדל"ן

1. יש להוציא את הביטוי "השבת השחורה" מהלקסיקון

כמעט מבלי לשים לב, הביטוי "השבת השחורה" הולך ותופס אחיזה. בפגישת זום שנערכה לאחרונה בין הרב זמיר כהן לצוות הידברות, העלו הכותבים שאלה: איך להתייחס לביטוי הזה? והאם להשתמש בתאריך הלועזי, 7.10, שהפך כבר לסוג של סמל לאותו טבח מחריד? הרב השיב שאין להשתמש בביטוי הזה, ועדיף שגם לא בתאריך הלועזי. אפשר לומר "הטבח הנורא", אבל בוודאי שלא להשחיר את השבת לטובת תיאור אותו יום מזוויע.

ובאמת, כבר מתחילת המלחמה הביטוי "השבת השחורה" לא יכול היה שלא לצרום. איך אפשר להצמיד שתי מילים כל כך הופכיות לביטוי אחד? השבת היא כל כך קדושה, מיוחדת, אלוהית, נאצלת - ומולה "השחורה". לא מתחבר.

2. התקשורת מגלה אחריות

לפני שתתנפלו עלי, אני האחרון שיפרגן לתקשורת הכללית בימים כתיקונם, כן? לא שוכח לגמרי את הדיווחים על "פרובוקציות המתפללים" בכיפור האחרון, את הדהוד הדרישות לא להקים כיתות כוננות בארץ כי מדובר ב"מיליציות", ואת רדיפת הימין והיהדות בצורה אובססיבית. בימים כתיקונם התקשורת שלנו מוטה ומסיתה, חוטאת ומחטיאה, אבל העניין הוא שאנו לא נמצאים בימים כתיקונם, ואפשר גם לפרגן להחלטות חיוביות שהתקבלו מאז פרוץ המלחמה.

כך לדוגמה, הערוצים הגדולים החליטו שנגמר העידן שבו אנחנו נותנים במה לתעמולה הנאצית של הצד השני. לראשונה הוחלט שלא לשדר בשידור חי את נאום נסראללה כמה שבועות אחרי תחילת המלחמה, למרות העניין הציבורי הרב. גם סרטוני שבויים שהחמאס מפרסם לא קיבלו במה בתקשורת הממוסדת, מתוך הבנה שמדובר בטרור פסיכולוגי שפל. ובכלל, באופן כללי, משהו כאן השתנה. עיתונאים וכתבים רבים מודים בפה מלא שהם היו חלק מהקונספציה לפיה השכנים שלנו בסך הכל רוצים לחיות את חייהם ברווחה. רובם המוחלט מבינים שלא מדובר בשכנים וגם לא בחיות (החיות עלולות להיעלב מההשוואה) - אלא במפלצות. פתאום גם היהדות ויוזמות שונות מהציבור הדתי מוצגות באור חיובי יותר. ארגונים הזויים כמו "בצלם" (חבורת אנטילופות תמימות שחולמות על שלום עם עדר זאבים צמאי דם) מקבלים יחס הרבה פחות חם, ואפילו הרטוריקה משתנה. הכתבים מפגינים אהדה ברורה לצה"ל ולעמדה הישראלית, מגנים גילויי אנטישמיות ובורות מהשמאל הפרוגרסיבי העולמי, ובאופן כללי נראה שסוף סוף התקשורת מבינה לאיזה צד היא שייכת.

מובן שיש לא מעט עיוותים מכעיסים אחרים בתקשורת, אבל אפשר לומר - המגמה השתנתה באופן מסוים וחלקי (ביותר). הלוואי שהמגמה הזו תלך ותתפשט גם ביום שאחרי. הלוואי שכל הכתבים ומערכות התקשורת יבינו שהם לא מהאו"ם, ושהאויב האמיתי אינו בתוכנו אלא מסביבנו.

3. יש סוג נוסף אחד של צדיקים, שלא מרבים לדבר עליו

עם ישראל מתגלה במלחמה הזו במלוא תפארתו: גיבורים שחותרים למגע, אזרחים שמתגייסים לתמוך בחיילים פיזית ורוחנית, דאגה יוקדת לחטופים שמעולם לא הכרנו אישית, ובאופן כללי שיח שהפך פחות מפלג ויותר מאחד. נדמה לי שאפילו כמות הצפירות בכביש ירדה פלאים, אף על פי שעדיין לא בדקתי זאת סטטיסטית.

אני רוצה לשים את הספוט על סוג נוסף של יהודים יקרים, שעשו בחודשים האחרונים את הלא ייאמן, ונתנו את ביתם למשפחות המפונים. כן, מה ששמעתם. לא נתנו חבילת שי (כבודה במקומה), לא תרומה של 50 שקלים בביט (כבודה במקומה) - אלא את הדבר החומרי הכי גדול שאפשר לתת: בית. גם אנחנו זכינו, דרך מכר משותף, להתארח בדירה פרטית בירושלים, שבעליה מתגורר רוב השנה בארה"ב. המשפחה הנפלאה הזו לא רק הפקידה בידינו, תושבי קריית שמונה, את ביתם מבלי להכיר אותנו לעומק - הם גם עשו הכל כדי שנרגיש בנוח, סירבו לקבל ולו שקל, ואפילו דאגו לשלוח אלינו פרחים לקראת השבת הראשונה בביתם המושקע שבירושלים.

והם לא היחידים. אני מכיר עוד לא מעט משפחות מפונות שקיבלו דירות מאנשים יקרים כאלה. לעתים מדובר בהצלה של ממש. לא לכולם מתאים להיות בבתי מלון עם חדרים צפופים - ומנגד לובי שוקק חיים ועיניים בוחנות. אנחנו כמשפחה פחות אוהבים להתערבב, מה גם שהעבודה שלי מחייבת ריכוז גבוה וסביבת עבודה פרטית ושקטה, לכן פשוט אין מילים להודות למשפחה המדהימה ולכל המשפחות האחרות שעשו דבר שמבחינתי הוא לא נתפס. עוד סיבה להיות גאה שאתה חלק מעם הסגולה.