"שמעתי את בית דין של מעלה": סיפורה של רחלי אוטמזגין

אחרי ששמעתי את הסיפור של רחלי אוטמזגין, הבנתי בשכל, לא רק באמונה, עד כמה הפעולות והמעשים הטובים שלנו מתורגמים לזכויות אדירות שבכוחן לבטל גזרות קשות. אם לא הייתי שומעת את הסיפור ממקור ראשון, ספק אם הייתי מאמינה.

לפני 13 שנה ארגנו אירוע מעצים לנשות אנשי זק"א, שמוסרים את נפשם וגופם ללא לאות, בכל מצב, בכל שעה, בלי לחשוב אם מתאים לעזוב עכשיו הכל וללכת להתנדב למען מטרה קדושה, או שכעת מתאים פחות.

מטבע הדברים, היו נשים שלקחו קשה את היותן נשות אנשי זק"א, כיוון שהן לא בחרו בזה. זה שהבעל רוצה ומוכן, זה לא אומר שלאישה יש אותה מסירות נפש כפי שיש לבעל. כידוע, החלטת הבעל בנושא הזה משפיעה מאוד על כל תפקוד הבית והניהול שלו.

באותו ערב, רחלי שמעה מאותן נשים על המרמור האדיר שקיים אצלן, ובצדק. הוא יוצא פתאום בסעודת שבת, או ב"אמצע הלידה שלי", בברית, בבר מצווה. אין שעות וימים, פתאום באיזו חופשה הוא יכול לומר "אבל צריכים אותי", ואת מוצאת את עצמך לבד. איך אפשר שלא להתמרמר על זה?

אבל רחלי הגיעה בגישה שונה. היא רצתה להעניק להן כוח, לכל אותן נשים.

באותו ערב הביאו להן תיאטרון פלייבק, וביקשו מהקהל מישהי שרוצה לספר את הסיפור שלה. היא מיד נרתמה למשימה, והבינה שכעת הגיע הרגע לשתף.

היא התיישבה על הכסא שעל הבמה, והחלה לשתף: "לפני הלידה השנייה שלי, הרופאים אמרו לי שהתינוק יהיה נכה לחלוטין, לפי ההגדרה הרפואית. הוא לא יוכל ללכת, ועוד תחזיות קשות מנשוא".

בשורה מרה וקשה להכיל. בערב ראש השנה, בחמש וחצי לפנות בוקר, חיים, בעלה מספר לה: "רחלי, כל הלילה לא ישנתי. שמעתי את כל בית הדין שנקבע לי בשמים. נאמר השם המלא שלי, ושמעתי איך המלאכים מתדיינים עלי. עליתי לשמים. הייתי ער, לא חלמתי. כל המלאכים היו שם עם מאזניים גדולים באמצע, והתחילו להתווכח ביניהם. המלאכים המקטרגים אמרו: 'הוא לא עמד עם רגליים ישרות בזמן תפילת שמונה עשרה' (זה רק מראה כמה מדקדקים עם צדיקים כחוט השערה), לתינוק שייוולד לו יש בעיות ברגליים, זה העונש על שלא הקפיד'. אבל המלאכים הטובים, המסנגרים, אמרו פה אחד: 'תעצרו את האמירות שלכם, לפני הדין, תראו איזה חסד האיש הזה עושה'".

והוא ממשיך לספר לאשתו: "רחלי, ראיתי שק, ועוד שק, ועוד שק. את כל השקים זורקים על המאזניים, ופתאום ראיתי את המאזניים מכריעות לקו זכות. באותו רגע, המלאכים המקטרגים אמרו: 'טוב, ריבונו של עולם, אין לנו מה לומר על זה. אנחנו לא מסוגלים לעמוד כנגד כל המצוות של חיים'. ובאמת ביטלו לי מהשמיים את מה שכבר נגזר עלי – שהתינוק ייוולד עם נכות מלאה. אבל הם המשיכו להתדיין: 'במקום זה, חיים יסבול משושנה ברגל, הוא יהיה מאושפז כמה ימים, וזה יהיה במקום הנכות של הילד'".

אחרי שחיים סיפר את כל מה שראה לנגד עיניו, הוא הכין את אשתו מראש: "אל תילחצי. תבואי לבקר אותי באשפוז בשמחה, אחרי כמה ימים זה יעבור. אני משלם על זה כנגד מה שהיה אמור להיות". אכן, זה בדיוק מה שקרה בימים לאחר מכן.

תראו מה זה מצוות ומעשים טובים. להתעסק בחיים – יוצר לנו חיים.

שנזכה להחיות את המצוות, ולחיות חיים מלאי אמונה ושמחה.