האם השאלה היא "מי צודק", או "מי השולט"?

השבוע אני רוצה לפתוח בשאלה שהגיעה לאחרונה לשידור שנתתי ברדיו "קול חי" ולא הספקתי להתייחס אליה: "התינוק שלי צריך בדיקת אורתופד, ויש תור רק בעוד חודש וחצי בעיר שבה אני מתגוררת. מאחר שאני דואגת לו, ביטלתי יום עבודה (סה"כ 3 שעות), וקבעתי לו תור לאורתופד בירושלים. בעלי הגיב לי על הנ"ל, ואמר לי שאני חרדתית. 

"האם זה נקרא שאני חרדתית? אני פשוט דואגת לו ומעדיפה שלא לאחר את הרכבת, ושאחר כך הטיפול בבעיה יהיה מסובך יותר, ולכן בחרתי להתאמץ על כך. מי צודק?".

אז מה אתם אומרים, מי צודק?

כאן אני רוצה לפתוח בסיפור השבועי שלנו.

לא מזמן שיתף אחד התלמידים שלנו בבית הספר להכשרת יועצים בדילמה שיש לו מול מטופל: ראובן, יהודי יקר, פנה אליו וביקש עזרה. הוא מעוניין להגיע לטיפול. התלמיד שלנו, ששמו אורי, הסביר לראובן שמומלץ מאד שיגיע עם אשתו לתהליך, מאחר שכאשר התהליך נעשה עם שני בני הזוג יחד, הוא הרבה יותר אפקטיבי ועוצמתי.

ראובן השיב לו כך: "אני לא יכול לבוא עם אשתי, משום שהיא מתנגדת בכל תוקף לכל הרעיון הזה של טיפול". כאשר אורי המטפל שמע את זה הוא שיתף אותנו, חברי הקבוצה, שהוא הרגיש ממש פחד גדול, ושאינו מסוגל לקבל את ראובן לטיפול.

מובן שהתחלנו לברר מה קורה לאורי. מה הפחדים והחששות שהתעוררו לו בעקבות המקרה הזה?

שאלנו את אורי שאלת בירור אחת שממש עזרה לו לברר את עולם הרגשות שלו: מה היה קורה במקרה הפוך? אם הבעל היה מתנגד לטיפול, האם גם אז היית חושש? אורי חשב על השאלה, וענה שלא, הוא לא היה חושש. 

ואז התברר דבר מעניין מאוד בעולמו של אורי: אורי גדל בבית שהאם בו הייתה הדומיננטית והחזקה. היא ממש ניהלה את בעלה, וכך אורי גדל באווירה של "והיא תמשול בו".

באופן לא מפתיע, גם היום מול אשתו הוא משכפל את הדינמיקה הזו. בחוויה שלו, אשתו ממש שולטת עליו ומנהלת אותו.

בדיוק את זה הוא משליך כעת על עולם הטיפול, בכך שהוא פוחד לקבל גבר לטיפול כשאשתו מתנגדת לכך. ולמה? כי אין לו ספק בכך שאם האישה מתנגדת לטיפול – היא עלולה לחבל בכל התהליך, עד כדי כך שהיא עלולה גם לפגוע בו – אורי, המטפל.

וכאן אני חוזר לשאלה שאיתה פתחתי. המאזינה שאלה על סיטואציה שבה היא ביטלה יום עבודה כדי לטפל בבן שלה, שצריך בדיקה אורתופדית, ובעלה אמר לה שהיא חרדתית, ואז היא שואלת מי צודק. 

ואני שואל: האם השאלה כאן היא "מי צודק", או שהשאלה היא "מי הקובע" או "מי השולט"? מה העומק של מה שקורה כאן בסיטואציה?

וגם, מה הכוונה במה שאומרת התורה "והוא ימשול בה"?

אז כדי להסביר את עומק העניין, אני רוצה ללמד אתכם מושג שנקרא "רמת מובחנות שווה".

כל מה שקורה בין בני זוג מלמד על צורך רגשי של שני הצדדים. גם כשנראה שצד אחד לא בסדר והשני בסדר, או צד אחד שתלטן והשני מרצה וכדומה – האמת היא ששני הצדדים משתפים פעולה עם המצב באותה מידה!

כלומר - לשניהם יש אותו צורך, וכל אחד ממלא את הצורך הזה בהתאם לדפוס שלו.

בדיוק באותה מידה שהשתלטן משתלט – כך גם המרצה זקוק לכך. למה הוא זקוק? יכול להיות שהוא נהנה להיות פסיבי ומנוהל, זה חוסך ממנו את הצורך לקבוע ולטעות ולהיות אשם...

ויכול להיות שהוא גם נהנה מכך שבן הזוג נותן לו אישורים ומרוצה ממנו. אולי יש לו חרדה שהוא ייטוש אותו, ולכן הוא כל הזמן דואג לרצות אותו.

זו, אגב, הסיבה המרכזית לכך שתמיד טיפול זוגי יהיה יעיל ואפקטיבי יותר מטיפול פרטני, משום שהרבה פעמים צד אחד עושה שינוי, והצד השני – שלא עבר תהליך – מושך אותו לדפוסי ההתנהגות הישנים. אבל כששני בני הזוג עוברים תהליך יחד, השינוי יהיה יותר מהיר ועוצמתי.

הרב אריה אטינגר הוא יועץ ומייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים.