רגע של היסטוריה: כל הפרטים על רעידת האדמה בצפת, שגבתה קורבנות רבים

בצל המלחמה הקשה שעם ישראל מתמודד איתה כעת, אנו שמים לב שהתמודדות עם אסונות בחורף היא הרבה יותר קשה. ב"ה שכעת האסון המרכזי הוא למחבלי החמאס, שצריכים לבוסס בבוץ, אך גם חיילינו (להבדיל אלף אלפי הבדלות( צריכים להתמודד עם התנאים הקשים שמציב החורף לפעמים. אמנם החורף הישראלי אינו אימתני כל כך, אך עדיין יש לנו חיילים בחרמון, ובעוד מקומות שהשתיקה יפה להם...

אחד האסונות הגדולים שפקדו את היישוב בארץ ישראל היתה רעידת האדמה בצפת בשנת תקצ"ז, 1837.

האמת היא שהרעידה היתה בכל השבר הסורי אפריקני. מן הרעידה נפגעו אפילו צור וצידון הרחוקות בצפון, עכו שבמערב ושכם שדרומית לכל הגליל. אבל בהיסטוריה היהודית נזכרת הרעידה בעיקר בהקשר של צפת וטבריה, שבה שכן היישוב היהודי בצפון הארץ.

הרעידה התרחשה בתאריך כ"ד בטבת. עצמתה המשוערת היתה כ-7 בסולם ריכטר, נהרגו בה כ-7000 בני אדם, והמונים נותרו ללא קורת גג בחורף הקשה.

חלק ממה שהעצים את נזקי הרעידה, היו מספר ימי גשם רצופים, שריככו את האדמה והעמיסו על סלעי היסוד של מדרונות הגליל.

נכדו של הגאון החיד"א, רבי נסים זרחיה אזולאי, שהיה מקובל גדול ומלומד מפורסם, מרבני ודייני העיר צפת, נקבר במפולת יחד עם בית מדרשו, אוצר ספריו וכתבי היד שלו. יחד איתו נספו עוד הרבה תלמידי חכמים ויהודים תושבי הגליל. במאמץ רב דווקא הצליחו לחלץ את רבי נסים עצמו מתוך ההריסות, אבל כעבור יומיים הוא נפטר מפצעיו.

חלק מהפרושים, תלמידי הגר"א, שהתגוררו עד אז בצפת וניצלו מרעידת האדמה, העתיקו את משכנם לירושלים, משום שהגיעו למסקנה שיד ה' היתה בם משום שהעדיפו את צפת על פני ירושלים, שהיא קדושה יותר.

ואילו חכמים אחרים אמרו להיפך, הרעש הוא מחבלי משיח, הרי אחד מסימני ביאת המשיח במשנה הוא "והגליל ייחרב". עכשיו הזמן להתאחד ולקבל את פני משיח צדקנו בעיר המקובלים!

רבה של צפת, הרב שמואל הלר, ניצל בנס, כפי שמתאר אחד מתלמידיו: "רק ביהמ"ד החדש נשאר הרב הגאון ר' שמואל העליר נ"י, אשר עמד כל הלילה בין ההרוגים ובין גלי האבנים עד חטמו, ובחמלת ה' עליו אשר נשארה נשמה באפו. ובבקר באו אנשים ויפקחו מעליו את גלי האבנים ולקחוהו משם מלא פצע וחבורה ודמו שותת, וישאוהו לבית אחד ושכב על ערש דוי כחצי שנה, ונשארה ידו א' נשברת עד היום" (משה ריישר, בספרו שערי ירושלים).

הוא זה שקומם את הקהילה, שיקם אותה, והנהיג אותה עוד שנים רבות לאחר מכן.

אך עד השיקום עברו יהודי צפת הנותרים תקופה קשה מנשוא. הם התגוררו באהלים על חורבות העיר, ובמשך שבועות עדיין פינו את הריסות בידיים חשופות, שוחחו עם לכודים שנותרו בחללים תת-קרקעיים ואף ניסו להעביר להם אוכל. רובם לא זכו להינצל, ביניהם כלה שנלכדה ערב חופתה.

אמנם, כל יהודי שזכה להינצל הוא עולם מלא. השרידים התאחדו, ובעבודה קשה של שנים רבות הם יצרו מחדש את קהילת צפת היהודית, ונשאו עליה משל: צפת פתאום תיחרב – צפת פתאום תיבנה.