אמה של עדן זכריה הי"ד: "הייתי חייבת להודות לחייל שחשף את הפיר בו הוסתרה בתי"

"איך את מסוגלת להתעניין באנשים ולעודד אותם, כשאת בעצמך עוברת ימים כל כך קשים?" את השאלה הזו שומעת אורין גנץ, אמה של עדן זכריה הי"ד לא מעט בתקופה האחרונה.

לפני כמה שבועות חולצה גופתה של עדן מעזה יחד עם גופות של ארבעה חיילים, במבצע הירואי של חיילי צה"ל, ודווקא בימים אלו, כשהיא תחת הטראומה הכבדה, ממשיכה אורין לעבור בין המשפחות השכולות ומשפחות הנופלים, כשהיא מנסה לתת חיזוק לכולן.

אורין היא קאוצ'רית במקצועה, והיא יודעת להגיד דבר אחד: "יש לי כלים שפיתחתי במשך השנים לצורך התמודדות עם אתגרי החיים. אף פעם לא העליתי בדעתי שאשתמש בהם בכזו סיטואציה, אבל אחרי שאני מזהה ורואה כמה כוח הכלים הללו נותנים לי באופן אישי, אני לגמרי מרגישה את הזכות והחובה לחלוק אותם גם עם אחרים".

אותם כלים הם אלו שגם נתנו לה את הכוח להופיע בשבוע האחרון בבית משפחה מבית אל, שם ישבו שבעה על בנם שנפל בעזה. "נודע לנו שאחיו של הבן שנפל היה זה שמצא את הפיר שממנו שחררו את גופותיהם של עדן וארבעת החיילים והרגשתי חובה לבוא כדי לנחם וגם להודות", היא מסבירה.

תוכניות שנגדעו

ספרי לנו קצת על עדן...

"עדן הייתה בחורה מוכשרת מאוד", מספרת אורין, "היא הייתה אשת מכירות בחברה לברי מים, ונחשבה לעובדת מקצועית ומוערכת. גם בתוך ההצלחה שלה היא זכרה תמיד לפרגן לאחרים, מה שיצר סביבה מעגל גדול של חברים שכולם מאוד אהבו אותה. גם אני הייתי קשורה אליה מאוד", היא מוסיפה, "היינו החברות הכי טובות, שתינו הרגשנו כך וזה היה הדדי. כעת אני מרגישה שאיבדתי לא רק בת בכורה, אלא גם חברה".

אורין גם מציינת כי לעדן היו תוכניות רבות. "היא נרשמה ללימודים והתכוונה ללמוד שיווק דיגיטאלי. היה לה בן זוג והם תכננו לחיות יחד. היו לה כל כך הרבה תוכניות שהיא חלמה להגשים".

סיוט הבלהות החל בבוקר שמחת תורה, כאשר עדן הייתה בדרכה מהמסיבה ברעים. אורין מספרת על כך: "שוחחתי עם עדן בסביבות שבע בבוקר והשיחה שלנו הייתה רגילה ואדישה, בלי שום פחד. עדן סיפרה לי שהיא בדרכה הביתה מהדרום, וזה הפתיע אותי, כי היא בכלל לא תכננה להיות במסיבה הזו. אחר כך היא ציינה שיש טילים, ודיברנו בשאננות על כך שאם יהיה צורך היא תעצור בצד. בשלב מסוים היא אמרה לי 'אבא מתקשר', וניתקה. רק אחר כך שמעתי ממנו שברגע שהיא ענתה לשיחה היא התחילה לצרוח: 'יורים עלינו!' וזה בעצם מה שהוא שמע".

במשך 17 ימים הוגדרה עדן כנעדרת, ולדבריה של אמה, אלו היו הימים הקשים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. "שמענו עדויות על כך שעדן נפגעה מירי במהלך נסיעתה ברכב, וחששנו מאוד שהיא כבר איננה בחיים, אבל לא מצאו אותה בשום מקום. זו גם הסיבה שאחרי 17 ימים, כשהודיעו לנו שעדן חטופה, השינוי הזה היה דווקא חיובי, והבשורה הטובה ביותר שיכולנו לקבל".

העולם נעצר

במשך פרק הזמן הארוך בו הם טרם עודכנו בכך שעדן נחטפה לעזה, מציינת אימה שהם היו בקשר הדוק עם מטה החטופים. "התחברנו מהר מאוד עם המשפחות, ויחד איתן יצאנו למאבק. הרגשנו שזה התפקיד שלנו באותם ימים, גם אם בכלל לא ברור שעדן נמנית על הקבוצה הזו. כמובן שברגע שעודכנו שהיא בעזה, התעצם המאבק עוד יותר".

עברו עליכם כמעט חודשיים בידיעה שבתכם הבכורה חטופה. איך מתמודדים בכזו תקופה?

"אפשר לומר שכל העולם שלנו נעצר, והדבר היחיד שהתמקדנו בו היה ניהול מגעים למען החזרתם של עדן ושאר החטופים. אמנם ידענו שהיא נפצעה, אך הייתה לנו תקווה גדולה שהיא תחזור משם בחיים, וזה נתן כוח עצום להמשיך לפעול בכל חזית אפשרית. באותם ימים עזבנו הכל והיינו עסוקים רק בפעילות למען עדן. אבל חשוב לי להדגיש שזה לרגע לא נעשה מתוך דיכאון או שקיעה ברחמים עצמיים, אלא מתוך אמונה ברורה וחד משמעית בכך שעדן עוד תחזור בחיים. אגב, חשוב לי להדגיש שגם עכשיו אני לא חיה מתוך הרגשה שהחיים שלי שחורים ונוראיים. אני רק יודעת שחוויתי אסון גדול ונוראי, אבל ברור לי שעוד אתאושש ממנו".

את הבשורה הקשה על כך שגופתה של עדן אותרה בעזה, לצד גופותיהם של רס״ב זיו דדו ז״ל, סמל רון שרמן ז״ל, רב״ט ניק בייזר ז״ל ואליה טולדנו ז"ל, קיבלה אורין כחודשיים לאחר פרוץ המלחמה. חמשת החטופים אותרו במנהרה תת קרקעית של החמאס בג'בליה. 

ההודעה הפתיעה אתכם?

"האמת היא שמאוד הופתענו. במשך חודשיים שאלתי את עצמי: 'מתי תבוא הדפיקה על הדלת?' והיא לא באה. אחרי חודשיים כבר הייתי כמעט בטוחה שהדפיקה לא תגיע, וכשהיא בכל זאת הגיעה, היא מצאה אותי המומה. ברגעים שבהם מסרו לנו את ההודעה הקשה הרגשתי שהלב שלי נשבר לחתיכות, אין מילים שיוכלו לתאר את הצער שהרגשנו. אך ככל שחולף הזמן, אני לומדת גם לראות את הדברים הטובים ולהודות עליהם. אני מודה על כך שעדן חזרה הביתה ולא נשארה בעזה, אני מודה על כך שגופתה חזרה שלמה לגמרי ושלא התעללו בה. היא חזרה אלינו בדיוק עם אותם בגדים שבהם הלכה למסיבה, כשהיא טהורה ושלמה. לפחות היא לא סבלה. אי אפשר שלא לראות את נקודות האור בתוך החושך".

לחזק ולהתחזק

את הגישה שאומרת לראות את הטוב ולמצוא כלים כדי להתמודד עם אתגרי החיים, פיתחה אורין כבר לפני שנים, והיא מעבירה אותה לאנשים שמתאמנים אצלה. כעת היא מתכוונת להמשיך להנציח את הגישה בקרב אנשים נוספים ואף לכנות אותה על שמה של עדן, להנצחתה.

"אני אמנם חוויתי התמודדות עם אובדן, אך האמת היא שכולנו מתמודדים, כל אחד עם אתגרים משלו. אלו יכולות להיות הפרעות אכילה, פוסט טראומה, רגישות יתר, או כל דבר אחר. דווקא מתוך הכאב שלי אני מרגישה שליחות אמיתית לתמוך באנשים, וזו גם הסיבה שכבר בימים אלו אני מתחילה לחזור לאט-לאט למתן הרצאות ולליווי, שהרי כולנו זקוקים היום לכל כך הרבה כוחות".

את מרגישה שהכלים שרכשת בעבר באמת עזרו לך במהלך ההתמודדות עם הניסיון הפרטי שלך?

"אני חושבת שהוכחתי לעצמי באופן חד משמעי עד כמה שהדברים עובדים, אבל חשוב לי גם להדגיש: זה שלומדים להתמודד עם הקושי ולהמשיך בחיים, לא אומר שהכאב עובר או מתבטל. אלא זה מאפשר לנו לקחת אותו ולנתב אותו למקומות אחרים, להמשיך קדימה, לבחור בטוב ולא לשבת בחיבוק ידיים".

את מאמינה שעוד יבוא יום בו תחזרי לחיים שמחים ומלאים?