התינוק שזכה להחייאה ממלאך

חנה סלוביץ' גדלה בבית יהודי לא דתי בארצות הברית. על המושג 'השגחה פרטית', היא אומרת, מעולם לא שמעה. אלא שאחרי נישואיה התחילה חנה לקבל איתותי השגחה פרטית מהם לא יכולה הייתה להתעלם.

"כשהייתי בהריון עם ילדי השני, הרופא ראה באולטרסאונד גוש ליד העובר, אבל הרגיע אותי שזה שום דבר, ושאין לזה משמעות. מספר שבועות לאחר מכן, בשבוע ה-24 המוקדם מאד, נולד בני כשהוא שוקל בסך הכל 673 גרמים! באותו שבוע אובחנתי כלוקה בסרטן בשלב 4 המתקדם והגרורתי. הגוש שנראה באולטרה-סאונד היה סרטן. הרופאים קראו שוב את תוצאות בדיקות הדם שלי מתחילת ההיריון – ונדהמו שלא שמו לב לסימנים הברורים לסרטן".

ההשגחה הפרטית הראשונה כאן הייתה הדיאגנוזה המאוחרת, טוענת חנה. היא אומרת שלו קיבלה את הדיאגנוזה המטרידה מוקדם יתר אין ספק שהרופאים היו מצליחים לשכנע אותה לבצע הפלה כדי להתחיל בטיפולים.

על אף הדיאגנוזה המדאיגה, חנה שמחה שזכתה ללדת את בנה, אבל הרופאים לא היו אופטימיים לגבי הילד. הם הזהירו את חנה שהתינוק כנראה לא ישרוד, ואם ישרוד יסבול מפיגור ובעיות רפואיות קשות.

במצב הקשה בו הייתה נתונה, החליטה חנה להתחיל להתפלל, וגם לשמור כמה מצוות. "חשבתי שזה לא יזיק, אם כי טרם הייתה לי אמונה של ממש", היא אומרת. אחרי שלושה חודשים, כשהתינוק שוחרר במצב טוב בהרבה מהצפוי, אמונתה התחזקה.

כמה ימים אחרי השחרור מבית החולים, התעוררה חנה משנתה באמצע הלילה כשהיא מרגישה דחף בלתי נשלט להחזיק את הילד בזרועותיה. היא קמה מהמיטה, הדליקה את האור, והחזיקה אותו בזרועותיה בעודו ישן. אחרי שעתיים היא הבחינה לפתע שגופו הפך רפוי – ונשימתו חדלה.

"זה היה הנס הגדול שקרה לנו: אם לא הייתי מרגישה צורך להחזיק אותו, הוא היה ישן בעריסה שלו ופשוט מת כשהפסיק לנשום. אבל מכיוון שראיתי מה קורה יכולתי להתחיל מיד בהחייאה – אני אחות במקצועי כך שידעתי איך לעשות זאת".

החלק המופלא ביותר בסיפור, אותו מתקשה חנה להבין עד היום, קרה אוחר יותר. בעודה מבצעת החייאה על התינוק, הבינה חנה שהיא צריכה להזעיק אמבולנס – אולם היא הייתה לבדה בבית עם התינוק ועם בנה הגדול, פעוט בן שנתיים. איך מתקשרים לאמבולנס מבלי להפסיק את ההחייאה?

"לפתע הרגשתי מעין נוכחות בלתי נראית מאחורי", מתארת חנה. "שמעתי בתוך ראשי קול שאומר לי להניח את התינוק ולהזעיק עזרה – וההחייאה תימשך עד שאשוב. וזה מה שקרה! הנחתי את התינוק, התקשרתי לשירותי ההצלה, וההחייאה המשיכה! יכולתי לראות ולשמוע אוויר ננשף אל ריאותיו של בני. כשהאמבולנס הגיע, הצוות גם אמר שהם שמעו החייאה ברקע בזמן שדיברו איתי! האם היה זה מלאך שביצע את ההחייאה? אני לא יודעת. אבל הבן שלי ניצל".

הפג-לשעבר הוא היום ילד בריא לחלוטין, אינטליגנטי, שמח ועליז. הוא כבר נשלח ללמוד בבית ספר דתי, שם יכיר מושגים כמו 'השגחה פרטית' בגיל מוקדם הרבה יותר מאימו. וחנה עצמה? היא הבריאה לחלוטין והחלה לשמור כשרות ושבת. מהתקופה הקשה בחייה של משפחת סלוביץ' נותרו רק זיכרונות על ניסים גלויים ונסתרים.