הנשים הלוחמות: הרבנית ימימה מזרחי על כוח העל של הבחירות הקטנות

הודו לה' כי טוב, 

אנחנו מתחילות חומש חדש! 

חומש שמות. 

וכבר בהתחלה, בפרשה שלנו, נולד משה רבנו. 

הוא יתמנה לנביא. 

הוא לא רוצה להיות נביא. 

הוא לא רוצה, כי הוא יודע שאנחנו עם קצר רוח, 

עם ישראל לא שומע את הסוף, 

עם ישראל רק רואה את הפחד והייסורים. 

אבל חכו! איזה סוף מדהים עומד להיות לכם!

.

אותו דבר, ככה ירמיהו בהפטרה. 

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה? 

וָאֹמַר, סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה, וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה. 

וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי: מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. 

וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל 

וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ

וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ. 

כִּי אִתְּךָ אֲנִי, נְאֻם ה', לְהַצִּילֶךָ.

.

גם ירמיהו צריך ללכת ולבשר על מצב מבהיל מהצפון.

אבל חכו חכו לסוף הנבואה, הוא אומר. 

בעזרת ה' הכל עוד יהיה כל כך מדהים. 

.

חז"ל מחדשים לנו בפרשת שמות, 

שכל הצבא שיש היום, 

וכל מעשה גבורה שיש בצבא היום, 

הם בזכות צבא-הנשים הגדול שהיה במצרים. 

כי הרבה לפני שהיה לנו צבא, היו לנו... צובאות. 

נשים שהשתמשו בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת,

ביטוי שמרמז על כוחן – שהן "העמידו צבאות".

והאצילות הזאת שלהן...

נשים שצריכות באמת להילחם בשטח בנוי! 

להכריע מיליון הכרעות בעצמן! 

להיות גדולות! 

איך – כִּי חָיוֹת הֵנָּה.

יש להן חוש של מה לעשות עכשיו, 

חוש של מפקד בשטח. 

.

סליחה, נשים עבריות. מי אמר לכן עכשיו 

להחיות את הילדים? 

אולי זה מסוכן? 

אולי אתן מסכנות את כל העם? 

אולי לא נכון עכשיו לפדות שבויים במחיר כבד מידי? 

איך אתן יודעות מה לעשות?

.

והתשובה המדהימה: 

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים.

איזה מפקדות-על. 

הן מחוברות לכוח-על, כוח כל הכוחות כולם. 

.

אתמול פשוט התייפחתי. 

אחרי שלימדתי את השיעור הזה חזרתי הביתה

וקיבלתי הודעה ממישהי שהאיש שלה נפל מאד בגבורה

והיא אומרת: 

איכשהו קצת התאוששתי בחודש הזה, מאז נפילתו, 

אבל אתמול יצאו כל הפלוגה שלו ובירכו הגומל. 

ואני, לא יכולתי לברך הגומל. הרי נשארתי לבד.

.

והטרגדיה הבאמת גדולה, היא המשיכה, 

היתה כשהגיעו קצינים ואמרו שזה היה בטעות!

הוא נפל מהוראה לא נכונה, מאש דו צדדית. 

כי זה קורה. 

.

והיא אמרה: כל מה שהיה חשוב לי אתמול, 

במעמד הזה שהחברים שלו יצאו מעזה סוף סוף 

ובירכו הגומל, 

היה לפגוש אותו. 

את מי?

את הקצין הזה שנתן את ההוראה שבשוגג הרגה את בעלי. 

היה לי חשוב להגיד לו: זה מה'. זה לא אתה. 

אני מבקשת ממך להיות חזק. להתאושש. 

.

והיא הלכה ממש לשם, לאיפה שהם יצאו ובירכו הגומל. 

לה לא היה על מה לברך, 

אבל היא הלכה כדי לאושש את הקצין ההוא 

שנושא על מצפונו את הטעות הזאת. 

.

אמאל'ה. בכל פעם מחדש אני משתאה מהנשים האלה.

.מה הן עושות, הנשים שהן האימהות לצבא ה' הגדול?

.

הראשונה: היא יודעת שהיא צריכה לחתור למגע

וזה נורא רחוק, התיבה. 

אבל בתיה תושיט את היד. 

.

היי, את לא יכולה, את לא מגיעה! 

הפעולה המבצעית הזאת תיכשל! 

.

אז מה. אני מסתערת. וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ.

היא מושיטה את ידה. 

וידו הארוכה של הקב"ה עוזרת לה בסוף. 

.

שפרה, שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד, רוחצת אותו 

וכל הנשים שעושות עכשיו את עבודות הבית האלה, 

והילדים, והכביסות, 

וזה נראה כל כך גשמי... 

שפרה, יש לך מושג שמכלול הפעולות הביתיות האלה שלך 

הן חלק מהניצחון של עם ישראל, מהגאולה שלו?

.

פועה מלמדת לפעות.

אלה כל המארגנות הלהוטות 

של קבוצות התהלים והתפילה; 

"תתפללו את זה, ועכשיו פרק קי"ט..." 

והיא מצילה אומה. 

.

ויוכבד! 

היא נלחמת על ילד שצריך להיוולד בלי אבא

כי וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי. עמרם קם והלך 

ואיך היא תתמודד? 

וחז"ל אומרים: כַּגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן, כָּךְ גּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן.

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי, כשם שעמרם הלך 

כך הוא שב ולוקח את יוכבד

וכך בא גם המשיח – 

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וְשֵׁם הָאִישׁ אֱ‍לִימֶלֶךְ

ומי נולד בסוף הסיפור הזה?

משיח בן דוד.

.

מרים. הילדה שנלחמת על שלום הבית של ההורים שלה. 

.

ציפורה – זו שבדרך, במלון, וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן

וכמה נשים עכשיו בבתי מלון של מפונים. 

ומה קורה שם? 

כל הסדר-יום מתרופף: המצוות. התפילה. הלימודים. 

והיא? תגיד: לא. לא משנה איפה אנחנו, 

מילה זו מילה. מילה של אמא, מילה של אבא

ואם עכשיו הילד צריך לעבור ברית מילה

ואבא לא יכול – 

וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ.

.

העבריות. 

מנהיגות מדהימות בשטח בנוי. 

הן לא יודעות מאיפה זה יצוץ להן, 

הן צריכות להתקדם כל כך לאט, 

כל אחת בתנועה קטנטנה

עושה את מה שהיא יכולה לעשות במקום שלה.