אתגרי חיינו - דיכאון או השגחה פרטית ומקודשת? הפרשה מגלה

הטור שאני כותב כאן בעלון הוא בנושא מאתגר: נוער בסיכון, נוער מתמודד. פעמים רבות התסכול והצער של ההורים הוא כבד מנשוא. הציפיות הטהורות שלהם מתנפצות, והם מחפשים אשמים (ההורה השני? המורים? הילד עצמו?), מלאים בכעס ותסכול שהופך בהמשך לדכדוך ודכאון. כדי להצליח לצאת מזה ולעבור לעשות השתדלות נכונה, ההורים צריכים לשנות גישה.

השלב הראשון שנצרך כדי לעלות למסלול של תיקון, הוא קבלת המציאות. צריך לזכור, ששום דבר לא קורה בטעות או במקרה. אין תקלות אצל הקב"ה, וגם אם כרגע לא מובן לנו מה עשינו רע שזה מגיע לנו, צריך לעבור לתדר אחר. לכתחילה, ודאי שצריך להשתדל להיות במצבים טובים ונכונים, אבל אם מונחת עלינו מצב שונה, ופתאום הילדים עושים לנו בית ספר, עלינו להבין לדעת שכעת זה תפקידנו.

וכן כתב הרש"ר הירש (ספר חורב, פרקי התורות פ"ו) וז"ל: "דע, כי הקב"ה יעד אותך להיוולד דווקא בתקופה שבה נולדת, בסביבה שבה באת לעולם, להורים שהולידו אותך בנסיבות המיוחדות לך. הוא מפגיש אותך עם אנשים מסוימים, נותן לך מורים מהם תלמד וידידים להם תתחבר או תתרחק, מעניק לך כוחות גוף ונפש במידה הנדרשת לצרכיך, מעמיד אותך במהלך חייך במצבים הייחודיים לך. כל אלה מהווים עבורך את האמצעים הטובים ביותר כדי להגיע אל התכלית אליה נשלחת לעולם, למלא את רצונו יתברך, ובהם טמונה הצלחתך".

גם נשמות הבנים והבנות נשלחו דווקא אלינו, כי תפקידנו לעזור להם לעבור בהצלחה את המסע שלהם כאן בעולם, דרך קבלה של המציאות הזו. כנראה עשינו טעויות בדרך, גם זה בלתי נמנע, אבל צריך להביט קדימה. החפץ-חיים היה רגיל לומר שהדבר מרומז בפסוק בפרשה שלנו (שמות ג', ה'): "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא", כלומר גם אם אתה עומד במקום או במצב שנראה לך דחוק ומגביל, דע לך שקודש הוא, כלומר שמצב זה ניתן לך כדי שתעבוד את הבורא מתוך המגבלות האלו!

כל עוד ההורים עסוקים בחיפוש אשמים, מלאים בתסכול ובכעס, דיכאון ודכדוך, אין להם סיכוי למצוא את הכלים הנכונים ולעשות השתדלות נכונה. הם בטוחים שאין סיכוי, ולפעמים הם גם צודקים, אבל גם כאן יש מסר מעודד שנלמד מפרשת השבוע שלנו, מבתיה בת פרעה. על אף שלא היה לה סיכוי בדרך הטבע להציל את משה מהיאור, היא עשתה השתדלות – וזכתה לנס, ללמדנו "שאין לו לאדם למנוע את עצמו בשום מעשה הישר והטוב, אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עדי תכליתו. כי אם באמת יכוון האדם במעשהו בכל לבו ונפשו, אין שום דבר שבעולם עומד לנגדו. וכן כאן היא עשתה את שלה, לשלוח ידה, ונעשה לה נס, שנשתרבבה אמתה" (לשון הרב שמחה בונים מפשיסחה זצ"ל, קול מבשר ח"א פרשת שמות).

לסיכום, כללי החינוך עם נוער מתמודד הם קצת שונים מכללי החינוך הקלאסי הרגיל. יש סט כלים שלם, שכדי להצליח ליישם אותו, צריך קודם כל לקבל את המציאות, להבין שהקב"ה בהשגחה פרטית הטיל עלינו שליחות ללוות נשמות כאלו, ולעשות עד היכן שידינו מגעת עם הכלים הנכונים.