למה אנחנו מתמכרים לחדשות ולדיווחים שליליים?

ההתעסקות הגוברת והולכת בצדדים השליליים של המציאות, גורמת לאנשים רבים "להתמכר" למידע שלילי: חדשות, רכילויות, וכיוצא בזה. שאלתי פעם אדם שהתאפיין בחשיבה שלילית בחייו, מה יקרה אם תשעים אחוזים מההתרחשויות סביבו תהיינה חיוביות... תשובתו הטבעית, המיידית, היתה: "יהיה משעמם"...

תשובה זו מלמדת הרבה מאד. בדיוק כפי שאדם שמכור לקניות מרגיש שלא ניתן למצוא ריגושים בחיים בלי קניות, כך גם האדם המכור לחשיבה שלילית – מרגיש כי המחשבות השליליות ממלאות את החללים הריקים בחייו, ומעניקים להם טעם וריח. על פי תפיסתו, חיים שאין בהם צדדים שליליים – הינם חיים משעממים וחסרי אתגר...

לא אחת נשמע מאנשים שמכורים למידע שלילי, כי הם עושים זאת בכדי שיוכלו להתגונן מפני סיטואציות שליליות שעלולות לצוץ בחייהם. אולם אם נבחן את הטענה הזו במשקפיים אובייקטיביות נמצא כי אין לה כל יסוד. ישנם מספיק אנשים שאינם קוראים עיתונים, אינם ניזונים מחדשות שליליות במשך כל השבוע, ועדיין – הם אינם נמצאים בסכנה קיומית...

אנו יכולים להיות רגועים, סמוכים ובטוחים, כי כל חדשה חשובה שבאמת נחוצה לנו בכדי להתגונן מפני איום כלשהו – כבר תגיע אלינו בדרך זו או אחרת, גם אם לא נעסוק באופן אובססיבי במרדף אחרי חדשות שליליות.

ההתמכרות לחדשות השליליות, בסופו של דבר, גורמת לאנשים להתנתק במידה רבה מהמציאות. הם מנותקים מהמציאות האופטימית, הם מנותקים מכל אותם אנשים שמצליחים לחיות טוב, להרגיש טוב, לתפקד טוב. הם לא רואים כלל את המציאות הזו! על פי תפיסתם, אדם שאינו עוסק באופן קבוע באיומים שנשקפים על שגרת חייו – מנותק מהמציאות... אולם הם אינם מבינים, שדווקא הם אלו ש"מנותקים", אלא שבמקום להתנתק מהמציאות השלילית שבעולם שאינה תורמת להם מאומה – הם מתנתקים מהמציאות החיובית, שעשויה היתה לתרום להתקדמותם האישית.

חשיבה שלילית – חוסר אמון עצמי

אם ננסה לחדור מעט יותר לעומק, וכלשונו של רבי ישראל מסלנט: אל הכח הכהה שבאדם, הלא הוא החלק הלא-מודע שמפעיל רבים מכוחותיו של האדם ומשפיע על תפקודו, נמצא כי הסיבה לכך שאדם מעדיף לשקוע בעולם של מידע שלילית הינה משום שהוא אינו מאמין בעצמו וביכולותיו. זו הבעיה שמתחת לפני השטח, שהאדם אמנם לא יסכים להודות בה, אפילו לא בינו ובין עצמו, אך היא קיימת ונותנת את אותותיה.

כאשר האדם אינו מאמין בעצמו וביכולותיו, הוא מתמכר למידע שלילי שמנציח את הפחדים שלו, ובכך הוא "מרגיע" את עצמו שאין כל טעם לנסות ולהתפתח אישית, חברתית או כלכלית. הוא אומר לעצמו שאין טעם לחתור להתפתחות כלכלית, בעולם שנמצא בלאו הכי במשבר; אין טעם לחתור לשיפור הבריאות, בעולם שמלא כולו בקרינה; אין טעם להשקיע בלימודים, שהרי ממילא לא ניתן להקיף את כל הידע שהולך ומתרבה בעולם; ואין טעם להשקיע בתחביבים – שהרי החיים קצרים...

למעשה, על מה שהאדם הפסימי אומר – נשמע הגיוני, אלא שישנה בעיה אחת: התוצאות בשטח! בפועל, מתברר שאנשים אופטימיים מצליחים הרבה יותר בכל תחומי החיים, זאת מלבד העובדה שחייהם ארוכים יותר, דבר שגם הפסימיים ביותר מאחלים לעצמם...

מאותה סיבה, אנשים שאינם מאמינים בעצמם, שמחים כאשר הם רואים את כישלונותיו של הזולת. זה לא שהם חלילה מאחלים רע למישהו... אולם כישלונו של הזולת מציב אותם בעמדת עליונות, מבלי שנדרשו לשם כך לחולל שינוי כלשהו בחייהם ולהצליח יותר, דבר שהם מאמינים שאינו ביכולתם... מדובר כמובן באשליה, שהרי כישלונו של הזולת אינו מעניק עליונות אמיתית למישהו. ובכל זאת, אשליה זו מספיקה בכדי לעורר שמחה אצל אנשים שאינם מאמינים שביכולתם לרכוש עליונות אמיתית.

כמו כן, אנשים שאינם מאמינים בעצמם, חשים מתח סמוי כשהם רואים את הצלחותיהם של אחרים. ההצלחות הללו, מעמידות אותם באור שלילי, ומציבות בפניהם מראה המציגה את ההישגים שהם עצמם היו יכולים להשיג. כאשר אותם אחרים נופלים בשלב מסוים, הדבר גורם להתפוגגותו של אותו מתח פנימי, והאדם שאינו מאמין בעצמו יכול לומר בלבו: "הנה, אמנם אני לא יכול להצליח, אבל מה הטעם להצליח – אם אחרי ההצלחה מגיעה הנפילה?".

כמובן, בסופו של דבר, האדם אינו מרוויח מאומה מכישלונו של הזולת. הוא ממשיך לחיות את חייו – חיי הכישלון, על כל הצדדים הקשים שלהם. כישלונו של האחר – אינו יכול להזין אותו, ודאי שלא לאורך זמן, וכך הוא נאלץ להמשיך ולהתמודד עם חוסר ההצלחה שלו ועם הרגשות השליליים המתעוררים בעקבותיו.