"רוחו של מאיר תמשיך ללוות אותנו": מנכ"ל ארגון 'ידידים' על המייסד האגדי

הבשורה המרה שנודעה במוצאי שבת האחרון, על פטירתו של מאיר ויינר, המייסד של ארגון 'ידידים', הכתה בהלם את כל מי שנתקל בה. זו לא רק הטרגדיה עם פטירתו הפתאומית בגיל 43 בעקבות התקף לב, אלא גם ההבנה שאיש החסד שהיה עד היום סמל לחיבור בין מגזרים ולאהבת כל אדם באשר הוא אדם, לא יהיה כאן עוד.

בשיחה עם ישראל אלמסי, מנכ"ל 'ידידים', הוא אומר בכנות: "אני לא מאמין שמאיר איננו", ואף משתף בהיכרות המופלאה שלהם: "מאיר הקים את הארגון כבר בשנת 2006, בשלהי האינתיפאדה השנייה. באותם ימים היה לו קיוסק בכניסה למודיעין עילית, והיה לו קשר עם כל תושבי העיר שחלפו דרכו ולעתים קרובות היו עוצרים ושואלים: 'יש לך כאבלים?' או 'יש לך מים לרדיאטור?' וכדומה. מאיר עזר לכולם ככל יכולתו, מה שגרם לו להבין את הצורך הרב בהתנדבות מקצועית בתחום, ובאותם ימים, עוד בעידן המירסים הוא החליט להקים קבוצה במירס, לקרוא לה בשם 'ידידים', וכך לאגד סביבו מתנדבים שיסייעו לנהגים בדרך בכל מה שהם זקוקים לו. כך למעשה נוסד ארגון 'ידידים' ההיסטורי".

(צילום: יח''צ ידידים) ישראל אלמסי, מנכ''ל 'ידידים'

שש שנים חלפו מאז, עד שהצטרף אלמסי לתמונה. "אצלי זה קרה בשנת 2012, כשנתקעתי באחד הימים בלי כאבלים ואף נהג לא עצר לעזור לי", הוא מספר, "באותו זמן שחיכיתי בכביש, עלה בדעתי להקים מיזם בדרכים שיסייע לנהגים. באותם ימים כלל לא הכרתי את מאיר ואת 'ידידים', אבל התחלתי לקדם את הרעיון. אחרי בערך חודש של פעילות וקידום היוזמה, שאל אותי חבר: 'שמעת על ידידים?' כשהשבתי בשלילה, הוא אמר לי: 'אני חייב לקשר אותך למאיר וינר'. כך נחשפתי לארגון 'ידידים' שבאותם ימים היו לו כ-1000 מתנדבים, אך הם היו פזורים בכל הארץ, מה שלא ממש אפשר לתת מענה בכל רגע נתון, בכל מקום ובמהירות. הצטרפתי ליוזמה וכך הרעיונות שלנו התחברו".

כאן מגיע אלמסי לחלק המרגש בסיפור: "לפעמים יש אנשים שמרגישים לא בנוח עם זה שמישהו אחר מצטרף אליהם וכביכול נוטל את הקרדיט על מה שעשו, אך מאיר בצניעותו אמר לי: 'ישראל, קח את ארגון 'ידידים' ותמציא אותו מחדש, לפי איך שאתה מבין וברמת היכולות שלך'. ברוך השם זכינו להרבה סייעתא דשמיא, ארגון 'ידידים' עבר טרנספורמציה, וכיום הגענו למצב בו יש לנו 65 אלף מתנדבים בכל רחבי הארץ, והארגון לא עוסק רק בעזרה לנהגים בדרך, אלא גם בפעילות חסד מקיפה שכוללת סיוע במגוון רב של תחומים הנכללים תחת הכותרת "עזרה ראשונה שאינה רפואית".

עזרה לכל אדם

נכון להיום תתקשו למצוא מישהו במדינת ישראל שלא שמע על 'ידידים', או שלא נתקל בהם כשהיה בדרך ונזקק לעזרה. הודות לכך שמתנדבי הארגון הרבים פזורים ממש בכל מקום, הסיוע מגיע במהירות הבזק ומרגש בכל פעם מחדש.

"אחד הדברים שמרגשים אותנו תמיד הוא לקבל תגובות מאנשים שאינם נמנים על המגזר שומר המצוות", מציין אלמסי, "הם מספרים לנו על העזרה הגדולה שקיבלו דווקא מארגון שעומדים בראשו אנשים חרדים, ומציינים עד כמה שהדבר ריגש ושימח אותם. כי זוהי המהות של 'ידידים' – העזרה שמוגשת לכל גווני הקשת של החברה הישראלית, ללא שום הבדל. כך למשל אפשר לראות 'דוס' מבני ברק שמגיע לעזור לבחורה חילונית מתל אביב. אלו תמונות מרגשות ממש, ואין ספק שהן לא יכולות להיווצר בשום מקום אחר.

(מאיר ויינר (צילום: באדיבות המשפחה

ובכל זאת, כמו בכל ארגון, גם ב'ידידים' היו לא מעט קשיים ואתגרים במשך השנים. "האתגר הראשון שלנו היו לרתום את האנשים לרעיון, ולגרום להם לחוש את ההבנה הפשוטה, שגם כשהם נותנים הם בעצם קודם כל מקבלים", מבהיר אלמסי, "היה חשוב לנו להעביר למתנדבים שלנו את תחושת השליחות של 'לתת אך ורק מתוך מחשבה על האחר, ועל האופן שבו אני יכול לעזור לו'.

"כעת זה נראה מובן ומתבקש מאליו, אבל בשלב שבו חיפשנו את המתנדבים, נאלצנו לכתת את רגלינו בין עיר לעיר, משכונה לשכונה ומרשות לרשות, כדי לרתום כמה שיותר אנשים לרעיון שאז עוד לא הוכר מספיק בשטח. כמובן שהאתגר היה לא רק לגייס את המתנדבים, אלא גם לשמר אותם, וגם בכך בסייעתא דשמיא אנו עומדים נפלא".

נלחמים למען החזית

בתקופה האחרונה, בעקבות מלחמת חרבות ברזל, מצאו את עצמם מתנדבי 'ידידים' כשידיהם מלאות עבודה. "בשבת בה התרחשה מתקפת הפתע, פתחנו את המוקד שלנו לראשונה מאז שנוסד בשבת", מתאר אלמסי, "תמיד היינו סגורים בשבתות, אולם הפעם, בהוראת הרב לאו, פתחנו אותו כי מדובר בפיקוח נפש. מספרי המקרים שטיפלנו בהם שברו כל שיא אפשרי, כאשר רק בשבת עצמה טיפלנו ביותר מ-17 אלף פניות שהתקבלו, בין היתר בנושאים כמו השמשת ממ"דים, סגירה ותיקון של דלתות ממ"ד, וכדומה. כמו כן הייתה הפעילות בעוטף עזה, שכן אנחנו היינו הראשונים ששלחנו את יחידת הג'יפים שלנו אל רעים וסייענו בפינוי ההרוגים מהשטח. זק"א היו אלו שארזו אותם, ואילו אנחנו שינענו מנקודה לנקודה. גם עזרנו בשינוע של עשרות אלפי חיילים מהבתים אל הבסיסים, שכן לא הייתה תחבורה ציבורית ולא היה להם איך להגיע. היה מדהים לראות את ההתגייסות של כולם, ולמעשה עד היום אנחנו בכוננות מוגברת, כאשר עובדים על שלושה ערוצים עיקריים: הערוץ הראשון הוא העלאת מורל עם פעילות מלכדת שמחזקת את הרוח, השני עוסק בחוסן של העורף, בו נכלל הטיפול בממ"דים ובכל יתר הדברים הנדרשים, ואילו השלישי נעשה בשטח עצמו, עם סיוע ללוחמים בחזית".

ואיך אתם מתכוונים להמשיך הלאה, אחרי שהמייסד הלך לעולמו?

"זו שאלה קשה. באמת לא קל להמשיך ללא הרוח המדהימה של מאיר, אבל דווקא בשל ההשראה שקיבלנו ממנו לאורך כל השנים, ברור לנו שנמשיך באותה רוח גם הלאה, כי זוהי צוואתו, וזוהי המהות של הארגון שלנו".