המחלה של דור הפילטרים: אלו השקרים שגורמים לנערות לשנוא את גופן

מכירים את הקלישאה 'עזבי את איך שאת נראית, תאהבי את עצמך מבפנים וזה יקרין החוצה'? אז זהו, שזה נשמע מאוד 'נכון' כשאומרים את זה, אבל זה לא באמת ריאלי. כל סרטון להעצמה אישית שמעביר את המסר הזה יקבל עשרות אלפי לייקים ותגובות מפרגנות, אבל אפס יישום בפועל מאותם מפרגנים. אנחנו לא חיים בעולם אוטופי וקסום, אנחנו חיים בעולם של מדיה, פילטרים והפצצת מודלים לא מציאותיים. אי אפשר להיות מנותקים לגמרי מהדבר הזה שנקרא 'דימוי גופני'. וכשזה מגיע לנוער, ובמיוחד לבנות, הנושא הזה תופס מקום משמעותי. וככל שיש יותר חשיפה למדיה, כך הנושא של דימוי גופני עלול להגיע למקומות לא בריאים. מחקר אוסטרלי (Tiggeman & Slater, 2013) מצא כי ככל שישנה חשיפה גבוהה יותר של צעירות לתקשורת ומדיה, כך הן יותר סובלות מבעיות בדימוי הגוף שלהן ונוטות יותר לדיאטות.

להיות לא מרוצה מהמראה שלנו זה כואב, זה מסתכל, זה קשה. והאמת, שזה לא מפתיע שכל כך הרבה בנות מרגישות ככה. אנחנו הרי באופן טבעי יוצרים השוואות בינינו לבין הסביבה שלנו והדמויות אליהן אנו נחשפים. כשיש חשיפה דרך כלי המדיה והרשתות החברתיות למודל שלמות לא מציאותי, האנשים בעלי המראה 'המציאותי' ישוו את עצמם לאותם בעלי מראה 'לא מציאותי' שנמצא על המסך וירגישו רע עם עצמם. ולמה זה מראה 'לא מציאותי'? כי יש פילטרים ופוטושופ, תאורה, מעצבת שיער ברמת-על ותוספות שיער, ואיפור שהוא יותר ברמה של 'ציור מחדש של הפרצוף'. אם הייתם רואים מקבץ של 'לפני ואחרי', הייתם נשארים עם פה פתוח. 

גם אם אנחנו יודעים רציונלית שזה לא אמיתי, עדיין אנחנו חווים את זה כמציאות אמיתית. הפסיכיאטרית ד"ר ליאת הולר הררי כותבת: "מחקרים מראים שמסר חזותי נתפס הרבה פעמים בעיני המתבונן כאמיתי. היכולת והמודעות לשאול שאלות לגבי דימוי חזותי יורדת מאוד. למרות שהרוב יודעים שתמונות במודעות ובפרסומות הם תוצר של הפקה משופשפת, ידע מעולה בצילום, ופוטושופ מאסיבי, עדיין קשה להתעלם ממה שקופץ מול העיניים". גם אם אנחנו יודעים שיש הפקה שלמה מאחורי התמונה הזו, או אפילו כמה פילטרים שעשו טוב את העבודה, אנחנו עדיין נרגיש 'איזה כיף לה שהיא נראית ככה. למה אני לא נראית כמותה?'.

עדי ברקן, מנכ"ל עמותת 'simply you' הפועלת לפיקוח על תפיסת דימוי הגוף, אומר בראיון: "הנוער של היום גדל בעולם של שקר, הם בטוחים שמה שהם רואים במדיה זה אמיתי. כשאני מדבר עם תלמידות בית ספר, כולן מרגישות שמנות. מורות בית ספר מספרות לי שהן שומעות את הבטן של הנערות מקרקרת. אחת התלמידות שאלה אותי: 'תגיד, עדי, אנורקסית זאת מחמאה או קללה?'. תפסתי את הראש והרגשתי שבא לי למות. אמרתי לה: 'אני לא יודע מה להגיד לך, חוץ מדבר אחד: אנורקסיה זה גיהינום'. בנות מצהירות וכותבות: 'אני רוצה להיות אנורקסית. זה הלוק היחידי שזוכה ללגיטימציה. אם את לא נראית כמו שהמדיה קובעת לך — אין לך זכות קיום'".

טל תמיר, מנהלת מרכז המידע והפעולה של עמותת 'נשים לגופן' הפועלת להובלת שינוי חברתי בתפיסת הבריאות של נערות ונשים בישראל, אומרת: "הנוער שלנו גדל בעולם ויזואלי. הם נחשפים לדמויות שעבדו עליהן בפוטושופ, ורואים בהן מודל יופי על אף שאלו דמויות לא מציאותיות. כך קורה שהם שואפים לאידיאל יופי לא מציאותי, ומשם הדרך להפרעות אכילה קצרה ביותר".

מעין קרת, פעילה חברתית למען דימוי גוף בריא, אומרת בראיון ל'ידיעות אחרונות': "כשנערה מביטה בפרסומת היא גם ככה לא יכולה לעמוד בסטנדרטים שהם בלתי אפשריים מכל מיני סיבות — זוויות הצילום, האיפור, והעובדה שהדמות בתמונה נורא רזה ומייצגת שני אחוזים באוכלוסייה. על זה מוסיפים פוטושופ. יש לזה השפעה מסוכנת על נערות שמבינות שאלה הסטנדרטים של היופי והרזון, סטנדרטים שהם לחלוטין לא ריאליים".

כל הרעיון שעומד מאחורי פוטושופ ופילטרים הוא להחדיר מסר סמוי לבנות ונשים שאומר: 'המראה הטבעי שלך הוא לא מספיק, חייבים לשדרג אותו', וככה בנות נוהרות אחר כל דבר שישדרג עוד קצת את החיצוניות שלהן. וכל זה מזרים הרבה כסף לכל תעשיית האופנה, האיפור, הקוסמטיקה והפלסטיקה. ואם זה מזרים הרבה כסף לתעשייה ולכלכלה, אין מי שיעשה לזה סטופ.

(איור: shutterstock)

איפה עובר הגבול בין טיפוח לבין מרדף אחר היופי?

אז האם אנחנו אמורים להיות מנותקים לגמרי מאיך שאנחנו נראים? האם זו האידיליה שמצופה מאיתנו? אז זהו שלא. היהדות לא אומרת לנו להזניח את המראה החיצוני שלנו. חכמי ישראל אפילו מדברים בצורה מאוד חריפה על מי שהינו נחשב לדמות תורנית חשובה ויש כתם לכלוך על בגדו. הוא נתפס בעיני הציבור כמי שמייצג את התורה, ולכן הוא צריך להיראות בצורה מכובדת. זאת אומרת שיש מקום גם ביהדות למראה מכובד וראוי. וחוץ מזה, טיפוח עצמי זה משהו שהוטבע בנפש האדם, בפרט למין הנשי. אפילו לילדות קטנות יש מודעות לנראות שלהן. הן אומרות לאמא 'יש לי שוונצים בשיער, תעשי לי קוקו חדש', או מתקשטות להן בתכשיטים. רואים את זה גם אצל ילדות שגדלות בציבור תורני שמנותקות לחלוטין מהמדיה, וזה בגלל שזה משהו שמוטבע בנפש. אז איפה עובר הגבול בין טיפוח שעושה טוב לנפש לבין מרדף אחר היופי?

להרגיש נוח ונעים מבחינה חיצונית זה לא הופך אף אחד לשטחי. כשיש משקל גוף תקין פחות או יותר, כשלובשים בגדים נקיים ונאים, כשהשיער מסודר – זה נותן הרגשה טובה, וזה טבעי ובסדר. זה בסדר לרצות להיות בעלי משקל תקין, להיות בריאים ולהרגיש אנרגטיים וקלילים יותר. זה בסדר ללבוש בגדים נאים ולהיות בעלי מראה מטופח. אבל ברגע שעשינו את כל זה ואנחנו עדיין מסתכלים במראה וחושבים לעצמנו 'מה שאני רואה לא מספיק יפה בעיניי, אני רוצה להיראות כמו הבנות שרואים בכלי המדיה ובפרסומות', אז כאן כבר הגענו למקום שהוא לא בריא נפשית. כשאנחנו נוטים להתעסק במראה החיצוני שלנו יתר על המידה, אז כבר חרגנו מהמקום הבריא. כשאנחנו חיים בתחושה שהמראה שלנו הוא זה שיקבע את הערך העצמי שלנו ואת רמת האושר שלנו בחיים, צמצמנו את המהות האדירה והקדושה שלנו כבני אדם וסיכמנו אותה בלהיות גוש בשר.

יש נשים ובנות שהתנתקו מהרשתות החברתיות כי נמאס להן לראות כל כך הרבה תמונות יפות בהגזמה, ולהרגיש עם כל יום שעובר עוד יותר גרוע עם עצמן. ויודעים מה, כנראה שעכשיו הן הרבה יותר שלמות ומאושרות עם עצמן.

איך ניתן לחזק את הביטחון בה', וכיצד ניתן להעצים את האמונה בעצמנו? הרב זמיר כהן משיב:

קראו גם:

אני רוצה ביטחון עצמי – איך עושים את זה? 5 עצות מנצחות