הרב דסלר וספריו "מכתב מאליהו": הפרטים הנסתרים מאחורי האישיות הגדולה

כ"ה בטבת תשי"ד, העיתון הדתי "שערים": "אחד אחד הם מסתלקים מאיתנו, אחד אחד הם נקראים ונלקחים מאיתנו! וכל זה בפרק זמן אחד, עוד דומעות העיניים, ושוב אבדה חדשה, עוד צדיק נפטר, והכל כל כך בהפתעה ובמהירות לאין ערוך!... הנשמה הקדושה של הרב אליעזר דסלר זצ"ל נחטפה מאיתנו, ועלתה למרומים, קולו לא ישמע יותר בישיבת פוניבז'... גם הוא הלך בדרכו של החזון אי"ש זצ"ל ושל הרה"ג איסר זלמן מלצר זצ"ל, וקולו נדם לנצח...".

הציבור החרדי הקטן, שמנה כמה עשרות אלפים בלבד, היה בהלם. באותו חורף הסתלקו שלושה ענקי עולם. האחרון היה הרב אליהו אליעזר דסלר, המשגיח של ישיבת פונוביז'.

רבני הישוב וראשי הישיבות היו, רובם ככולם, פליטים מיהדות אירופה המעטירה (העליה ממרוקו ותוניס עדיין היתה בחיתוליה 6 שנים אחרי הקמת המדינה. באותם ימים הרב עובדיה זצ"ל היה עדיין רב במצרים, הבבא סאלי זצ"ל היה דיין במקנס והרב מצליח מזוז הי"ד עמד בראשות הישיבה בתוניס), שלקחו על עצמם את הנהגת הישוב מול כל הצרות מבית ומחוץ. חלקם עברו בעצמם חלק מתלאות השואה או תלאות קשות אחרות, ולא כולם זכו לבריאות ואריכות ימים.

המשגיח המיתולוגי, הרב דסלר, התווה ויצר את המושג הישיבתי "המשגיח", כפי שהתגבש בישיבות שקמו ביישוב החדש בארץ ישראל.

הרב דסלר היה הוגה דעות הרמוניסטי, שלא הצטמצם רק לספרות ליטאית צרה. הוא ינק מכרם החסידות, שתה מבאר הקבלה וגם המשיך את תורת בעלי המוסר הליטאים. ספריו, "מכתב מאליהו", הפכו לנכס צאן ברזל בהגות הישיבתית והיהודית.

מוצאו של הרב דסלר היה ליטאי "מהודר". הוא היה נכדו של רבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר, למד בישיבת "קלם", הישיבה המוסרית המפורסמת, ונשא לאשה את נכדתו של "הסבא מקלם". אך הגותו הרחיקה והתרחבה הרבה יותר מאשר בית גידולו.

הרב דסלר הוסמך לרבנות על ידי רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, גאון גאוני ליטא. מסופר כי הגאון רבי חיים עוזר אמר להציע לעילוי הצעיר את בתו היחידה, ואף באו הדברים לכלל דיבורים מעשיים, אלא שבאופן פתאומי נדבקה הנערה במחלה מסתורית (יש אומרים שננשכה על ידי כלב שוטה), ונפטרה בדמי ימיה.

הרב דסלר סירב להצעת דיינות בווילנא. הוא היגר לאנגליה, שם שימש ברבנות אחרי שנישא לרבנית בלומה. הוא התפרנס מעסקיו ואף עמד בראשות כולל גדול וייחודי בעיר גייטסהד, ובזכות עזיבתו את ליטא לאנגליה, ניצל ממוראות השואה האיומה.

אחרי השואה הקים הרב יוסף יצחק כהנמן, הרב מפונוביז', את הישיבה הגדולה והמרכזית בארץ ישראל – ישיבת פונוביז', במרכז בני ברק, ושיגר הזמנה לרב דסלר לעלות ארצה וללמד השקפה יהודית מוסרית בישיבה החדשה.

במשך שש שנים זכה הרב דסלר להפיץ תורה בבני ברק, ובכל השנים האלו היה קרוב מאד למרן החזו"א, שאמר עליו כי לדבר איתו זה לראות את האמונה בחוש. אך בטבת תשי"ד נפטר הרב דסלר מהתקף לב פתאומי, חודשיים לאחר פטירתו של החזו"א, ועולם הישיבות בארץ ישראל הפסיד את גדול המשגיחים וההוגים שקמו לו באותו הזמן.