משנה וגמרא
בחן את עצמך: מה הכוונה ב"אם תימצי לומר"?
את המונח "אם תימצי לומר" אנו מוצאים גם בספרות המשפטית, ואפילו במאמריהם של סופרים בעלי השכלה רחבה ולשון גבוהה, אך האם כולנו מבינים בדיוק מה הוא אומר?
- יהוסף יעבץ
- פורסם כ"ט טבת התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
את המונח "אם תימצי לומר" אנו מוצאים גם בספרות המשפטית, ואפילו במאמריהם של סופרים בעלי השכלה רחבה ולשון גבוהה. אך האם כולנו מבינים בדיוק מה הוא אומר?
בשביל זה אנחנו כאן, במדור "מושג בגמרא".
בגמרא מובעים הרבה פעמים ספיקות. חכם מסוים מעלה שאלה: למדנו במשנה דין, וכעת מה יהיה הדין באופן קצת שונה? האם ההלכה תישאר אותו דבר, או שמשנים אותה?
לעתים השאלה נשארת ללא מענה, ולעתים מובאת ראיה הפושטת את הספק.
אך לפעמים הספק עולה שלב. הוא מקבל "אם תימצי לומר", כלומר אם נאמץ את צד א' בספק, יש לנו ספק נוסף שמסתעף מצד א'. הוא מסתעף רק מצד א', ולפי צד ב' אין מקום לספק.
כך למשל, הגמרא במסכת בבא קמא דף כד ע"ב מסתפקת: מה הדין באדם שמשסה את כלבו של ראובן לנשוך את שמעון?
מצד אחד, המשסה פשע כאן, כשגירה את הכלב לנשוך. מצד שני ראובן הוא הפושע, ששחרר את כלבו. כיצד יודעים מי נושא באחריות?
אך לפני שיש תשובה לספק הזה, הראשון, שואל האמורא רבא: לפי הצד השני, שבעל הכלב, ראובן, הוא האחראי, אם תימצי לומר שבעל הכלב אחראי, מה נעשה כאשר אדם משסה את הכלב בעצמו, כלומר הוא התגרה בכלב וגרם לכלב לנשוך אותו, האם גם אז נטיל את האחריות על בעל הכלב?
מובן שלפי הצד הראשון בספק הראשון, שמי שאחראי הוא המשסה, שאין לנו שאלה מה דינו של המשסה כלב בעצמו. זה קל וחומר. השאלה היא רק אם תימצי לומר שהאמת כצד השני.
ומה הפירוש המילולי?
בספר "יד מלאכי", העוסק בכללי התלמוד, כותב הרב מלאכי הכהן מליוורנו, שהביטוי "תימצי" נגזר מלשון מיצוי, אם כאשר שתדקדק ותמצה את העניין, תגיע למסקנה שצד זה הוא הנכון.
לעומת זאת הוא מביא פירוש אחר, לפיו הגרסה המקורית היא "אם תמצא לומר", כלומר, מלשון מציאה, תגלה ותמצא שהאמת כצד אחד.
בספרות ההלכתית נכתב הביטוי בראשי תיבות: את"ל, וכעת משמעותו מובנת, בין אם תימצי לומר שהיא מלשון מיצוי, ובין אם תמצא לומר שהיא מלשון מציאה...