אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת וארא

"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (ו', ג').

מדוע הכתוב מפרט את שמות האבות?

וכך מסביר אור החיים הקדוש:

"טעם שהזכירם בפרטות - לצד שכל אחד יש בו בחינה מעולה".

כלומר, מכל אחד ניתן ללמוד תכונה ייחודית משלו, שממנה נוכל ללמוד לדורות. ומהי?

"אל אברהם - שנתעלה לצד שהוא אשר הכיר את בוראו תחלה מבלי שיקדים אליו דבר ממנו יתברך, כי הלא תמצא: כל מי שקדם לו ידיעה מהבורא ממעשיו והנהגתו עם ברואיו, אין לשבח אותו כשילך בדרך בחר לו יה, כי כל משכיל יבחר בטוב, ובפרט בטוב השלם והערב והמופלא - הוא דרך ה'".

אור החיים הקדוש מבדיל בין בחירה בדרך השם מתוך הרגל לבין בחירה מתוך אהבת הטוב. כך אברהם אבינו שמעלתו הייחודית הינה בכך שבחר לדבוק בבורא, על אף שלא הייתה במחשבתו ידיעה מוקדמת על מציאות הבורא, ולפיכך ראוי להערכה.

ובלשונו: "מה שאין כן אברהם, כי דבק בה' קודם שיוכר אצלו מדותיו יתברך והנהגתו, וכבר כתבתי כי לאברהם למנה שיקראו לו (ישעי', מא) אוהבו של מקום, פירוש, אהבת האמת, אהבת הטוב. כי הגם שעדיין לא הכיר ממנו אלא הניסיונות הגדולות, אף על פי כן דבק בה' ואהבו...".

"אל יצחק - שהייתה בו בחינה אחרת שפשט צוארו על גבי המזבח". יצחק עשה מסירות נפש, הקריב את חייו, בלי לשאול שאלות.

"ואל יעקב - שהיה שלם שלא יצתה ממנו טיפה מאוסה כישמעאל ועשו".

אור החיים הקדוש מעלה נקודה נוספת: בפירוט שמות האבות ניתן להבין עד כמה מחבב הקב"ה כל אחד בפני עצמו, בכך שמציין את שבחם בנפרד, ובלשונו: "וארא אל אברהם פי' איך אעלים רחמים מעם זה אשר הם בני בחוני שנגליתי על אבותם ולא לאחד בלבד אלא לשלשת האבות לכל אחד בזמנו, ולזה הפסיק ביניהם אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ולא אמר אל אברהם ויצחק ויעקב וזה יגיד שבח כל אחד בפני עצמו באל שדי הוא חיבת גילוי שכינה".