פרשת וארא: הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. גם לפרעה

במעמד הסנה, מבשר אלוקים למשה שבני ישראל מתעתדים להשתחרר מעבדות מצרים ולהיכנס לארץ ישראל, ואלוקים מבקש ממשה להעביר את הבשורה הזו לבני ישראל. במקביל, מצווה השם את משה ללכת אל פרעה, ולבקש ממנו לשחרר את בני ישראל, אולם לשלושה ימים בלבד: "וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו, השם אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה להשם אֱלֹהֵינוּ" (שמות ג', י"ח).

לכאורה, משה מקבל ציווי להציג בפני פרעה תכנית לא נכונה. ואכן: "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, כֹּה אָמַר השם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה', ג'). משה מבקש מפרעה הפוגה בת שלושה ימים כדי שיוכלו לצאת למדבר ולהקריב שם קרבנות.

גם בפרשתנו כתוב: "דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ להשם אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ" (שמות פרק ח פסוק כג), ופרעה עונה למשה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם להשם אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי" (שמות ח', כ"ד).

פרעה האמין למשה, ומבחינתו, כל המשא ומתן לשחרור בני ישראל, לפני ולאורך כל עשרת המכות, הוא לא על שחרור לצמיתות אלא על שחרור לשלושה ימים. ואכן, אחרי יציאת מצרים, כותבת התורה: "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (שמות י"ד, ה').

רש"י כותב: "איקטורין (שליחים) שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלושת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה...". ה"אבן עזרא" כותב: "אז חשב פרעה כי כל מה שדיבר משה בערמה היה, כי אין דעתו לזבוח כי אם לברוח" (שמות י"ד, ב').

פרעה – מבחינתו, חשב שבני ישראל רוצים לצאת רק לשלושה ימים.

השאלה המתבקשת היא, הקדוש ברוך הוא אמת וחותמו אמת (עיין יומא סט ע"ב). איך יתכן שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה לשנות מהאמת לפרעה? בפרט שהקדוש ברוך הוא הוא כל יכול, והוא יכול להוציא את בני ישראל על אפו וחמתו של פרעה. למה הוא ציווה את משה לומר לפרעה שהם יוצאים רק לשלושה ימים?

הר"ן בדרשותיו (דרוש יא) מתייחס לשאלה זו: "ספקות גדולים נופלים בעניין יציאת מצרים... מה טעם לגנוב לבו של פרעה שיאמרו לו 'ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים'? והנה זה דרך עבדים שאין ידם תקיפה ומתנכלים אל אדוניהם לברוח, אבל למה משה ואהרן שהיו שלוחי השם יתברך, לא אמרו אל פרעה ביד רמה שהגיע קיצם של ישראל להיגאל? וכי היד השם תקצר להכניע לבו של פרעה להודות בדבר?"

ראשית, ביחס לשאלה מדוע משה לא אמר אמת לפרעה, ההסבר הפשוט הוא (מובא במדרש רבה ובדרשות הר"ן שהבאנו קודם), שהכל נועד כמלכודת כדי למשוך את פרעה לים סוף. העונש בים היה מוכרח להגיע למצריים, בתור מידה כנגד מידה על הטבעת ילדי היהודים ביאור. אילו פרעה היה משחרר אותם לצמיתות, הוא לא היה רודף אחריהם. רק בגלל שפרעה חשב שהם ישובו ולפתע הוא הבין שרימו אותו, גאוותו גרמה לו לרדוף אחריהם, וכך אירע נס קריעת ים סוף.

ובאופן כללי, חשוב לחדד, שמשה רבנו מעולם לא התחייב שבני ישראל ישובו. הוא לא הוציא מפיו דבר שקר, הוא רק אמר חצי אמת. הוא אמר שהולכים לשלושה ימים, ואחר כך יכולים שלושת הימים הללו להתארך. "משה לא אמר שישובו, ורק שירחיקו שלושת ימים, ודעת המצרים הייתה שישובו" (אבן עזרא י', י').

שנית: במקרה הזה היה מותר אף לשנות מהאמת ממש, שכן מותר לרמות רמאי, וכפי שכתוב במשלי: "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כ"ד, ו'). פרעה היה הראשון לרמות כשהוא פיתה את בני ישראל ב"פה רך" להצטרף לעבודת מצרים. כאשר הדרך היחידה להיחלץ מהרמאי היא לרמות אותו – הדבר מותר ואפילו נכון. כך נהגו אבותינו לדורותיהם: אברהם ויצחק הציגו שלוש פעמים את נשותיהם כאחיותיהם, יעקב לקח במרמה את הברכות מעשיו, ואחי דינה רימו את שכם.

אולם עדיין צריכים אנו להבין – מדוע בני ישראל לא אמרו לפרעה את האמת, שהם משתחררים לצמיתות!

ישנה תשובה מדהימה של ה"אלשיך" הקדוש ("תורת משה" שמות ג', י"ח), עם מוסר השכל גדול מאוד: "אם הייתי אומר שישלח לעולם ביד חזקה, לא הייתה אשמת סירובו סיבה לכל המכות. כי לא ייפלא שימאן להפסיד שישים ריבוא עבדים לעולם. על כן אמרתי דרך זה, שעל כן בסרבו – ראוי להכותו מכות גדולות להודיע את ידי וגבורתי לישראל, כמדובר על פסוק 'ולמען תספר באזני בנך וכו' את אשר התעללתי במצרים".

כלומר. הקדוש ברוך הוא לא דורש מאדם דרישות שהוא לא יכול לעמוד בהן. אלוקים יודע שפרעה לא מסוגל להיענות לדרישה לשחרר את העם לצמיתות. איך אפשר לוותר על שישים ריבוא עבדים? כיוון שכך, אם פרעה יסרב לדרישה לשחרר את העם לצמיתות, וסביר להניח שהוא יסרב, אי אפשר יהיה להעניש אותו על כך, שהרי הוא לא מסוגל לקבל את זה. זו בקשה גדולה הרבה יותר מכפי מידותיו. לכן, אלוקים ציווה את פרעה ציווי שהוא בוודאות יכול לעמוד בו – לשחרר את בני ישראל לשלושה ימים בלבד. בקשה שכזו פרעה מסוגל לקבל ולבצע, אולם ברוע ליבו הוא בחר שלא לציית לאלוקים, ועל זה הגיעה התגובה האלוקית של עשרת המכות, וכך בני ישראל זכו לראות בגבורות השם.

מדהים. אפילו פרעה – הרשע הגדול, הקדוש ברוך הוא לא מצווה אותו ציווי שהוא לא מסוגל לעשות. וכיוון שמטרת עשרת המכות היא בעיקר עבור בני ישראל, שבני ישראל יאמינו בהשם ובמשה עבדו ויתחזקו באמונה והשגחה פרטית, עשרת המכות היו צריכות להגיע ולהופיע בעולם. הקדוש ברוך הוא סיבב שפרעה גם נענש על כך שהוא בחר לא לקיים את ציווי השם – ציווי שהוא יכול היה לעמוד בו, ובנוסף, העונש הזה השפיע על בני ישראל אמונה חזקה בבורא עולם.

אם כך ביחס לפרעה - על אחת כמה וכמה אנו, בניו אהוביו של הבורא, וודאי שכל מה שהשם דורש מאיתנו בתורתו, וכל ניסיון שהוא מעמיד כל יהודי ויהודי, אנחנו מסוגלים לעמוד בו.