סיון רהב מאיר: תהיו הברקס. לא כל הודעה צריך להעביר

רוב האנשים שצריכים להודות למאיר וינר, לא יודעים שהוא נפטר בשבת האחרונה, ובכלל לא שמעו את שמו.

בשנת 2006 הוא הקים קבוצה ששמה "ידידים", כדי לעזור למי שנתקע עם פנצ'ר ברכב או נתקע מחוץ לבית ולרכב בלי מפתח. הקבוצה הראשונה פעלה מהמכשיר שלו, בעיקר בעיר שבה התגורר, מודיעין עלית.

זו כבר מזמן לא קבוצת ווטסאפ אחת. מנכ"ל ארגון "ידידים", ישראל אלמסי, סיפר לי הערב: "מאיר בן ה-43 נפטר לצערנו במהלך השבת, אחרי שהתמוטט השבוע בביתו. הוא היה איש עניו עם זכויות רבות, שהתחיל את כל המפעל הזה. מהקבוצות הראשונות אז, יש לנו היום ארגון של 65 אלף מתנדבים, וקיבלנו 893,000 שיחות למוקד 'ידידים' בשנה החולפת".

בפרשה שקראנו בשבת כתוב: "וְיִגְדַּל מֹשֶׁה – וַיַּרְא בְּסִבְלוּתָם". הרב שלמה וולבה הסביר: אדם גדול הוא אדם שיוצא מעצמו ורואה את המצוקה של האחר. משה רבנו היה אדם גדול כי יצא מתוך הארמון של פרעה, מתוך החיים הנוחים שלו, ראה את הסבל של הזולת, והתחיל לעזור.

אז תודה, מאיר, על העשייה הגדולה הזו, בשם כל מי שאי פעם נתקע בצד הדרך – ו"ידידים" הגיעו. תודה על כך שרוח החסד וההתנדבות אפיינה אותך כבר לפני שנים. בימים אלה מדינת ישראל כולה נראית לפעמים כמו ארגון ידידים אחד גדול.

קדיש לכל קדוש

"שלום סיון, אני איתן, אבא של ניתאי מייזלס הי"ד מרחובות, שנפל בקרב בעזה. לאחרונה פרסמת את סיפורה של אורטל בליך, שביקשה שיגידו קדיש על ודים בליך הי"ד, בעלה, שנפל בשמחת תורה בקיבוץ בארי.

"מיזם חדש שנקרא 'קדיש לכל קדוש' שהקים דרור דוד עמוס פרסם את הפנייה של אורטל. מהותו של המיזם היא חיבור מתנדבים לאמירת קדיש עבור כל אחד מהנרצחים והנופלים המלחמה, שיאמר עבורו קדיש בכל יום.

"'במקרה' יצא שאני עניתי לפנייה הזו. קראתי את הסיפור ואת פרטי חייו, התחברתי לדמותו ולגבורתו, וכבר חודשיים שאני אומר קדיש על ודים, שלוש פעמים ביום, בתפילת שחרית, מנחה וערבית.

ואז ניתאי שלנו נפל. השבוע אורטל הגיעה אלינו לרחובות, לנחם, וזו הייתה פגישה מרגשת ממש.

אני כותב את הדברים לא רק כדי לספר עלינו, אלא כדי לפרסם את המיזם: עדיין חסרים מאות אומרי קדיש. יש אנשים יקרים שנפלו או נרצחו, שהמשפחות שלהם רוצות שיגידו עליהם קדיש – וצריך עוד מתנדבים.

גם יהודים מחו"ל יכולים לעזור. יש פה חסד של אמת עם החיים ועם המתים, ויש גם חיבור מיוחד בין דתיים לחילונים. בשורות טובות, איתן מייזלס".

תודה, איתן. שיתקיימו במהרה כל מילות הקדיש, עד לשורה האחרונה: עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן.

מסר מעידן עמדי

מכל התארים של הזמר, היוצר, השחקן והלוחם עידן עמדי, הוא הפך עכשיו לעידן בן טובה. זה השם שלו לתפילות לרפואה שלמה, אחרי שנפצע קשה בעזה. בדקתי בווטסאפ מה ההודעה האחרונה שעידן שלח לי, ונדהמתי מהמסר. זה היה קישור לשיר שלו, "ממשיך לצעוד", שיר שהוא כתב על הרב ישראל מאיר לאו, יחד עם הסבר שצירף אז לשיר. וכך כתב עידן: "ב-1942, בגיל חמש, ניצב הרב ישראל מאיר לאו, אז ילד נמוך קומה ומבוהל העונה לשם 'לולק', יחד עם משפחתו במגרש השילוחים שבעיר פיוטרקוב שבפולין, וצפה במפקד גסטפו מכה את אביו באלה, משום שלא גילח את זקנו ופאותיו.

"בשנים שהגיעו מאז איבד הרב כמעט את כל משפחתו למכונת הרצח והרשע של גרמניה הנאצית.

"הרב לאו הוא צעיר המשוחררים ממחנה הריכוז בוכנוולד, שעל שערו התנוסס המשפט הנורא 'כל אדם לגורלו'.

"קראתי את ספרו רגע לפני גיוסי לצה״ל, והוא שינה את חיי ואת הבחירות שאותן עשיתי מאז.

"אני זוכר את עצמי כמפקד צעיר, מקריא לחיילי מתוכו, ואת הקטע הבא במיוחד. הוא מובא בתחילת הספר, מתוך נאום שנשא הרב בטקס פרס ישראל ביום העצמאות ה-57 של המדינה: ''אחי שיושב כאן, נפרד ממני כמו הולך בדרכו האחרונה בתוך בוכוונוולד ואמר: 'אתה ילד גדול, עוד מעט בן 8, אני חייב לומר לך את האמת: אין לנו אבא, אין לנו אמא, גם אני הולך. אתה נשאר לבד. אינני מאמין שהגיהינום הזה יגמר. אבל אם התופת הזאת תסתיים ואתה תישאר בחיים, זכור כי יש בעולם מקום ושמו ארץ-ישראל. חזור אחרי: ארץ ישראל. רק לשם תלך. זה הבית שלנו. שם לא הורגים יהודים. זה ביתנו'.

"את המשפט 'כל אדם לגורלו' מצליח לפורר המשפט 'כל ישראל ערבים זה לזה'.

"עם ישראל חי. עמדי".

רפואה שלמה לעידן ולכל הפצועים. בשורות טובות.

מסרים ממשפחת גרינגליק

"שלום סיון. אני רותי, אמא של שאולי גרינגליק שנפל בעזה לפני 14 יום. יש כמה דברים שחשוב לי להגיד, דווקא ביום הקשה הזה: נסענו עם הילדים לכמה ימים לערבה, לחאן 'ראס השיטה', כדי לנסות ולנשום. בעלי ושני הבנים שלי אומרים קדיש על שאולי, ואין כאן בית כנסת.

"הבת שלי מיכל העלתה פוסט בקבוצה של הערבה התיכונה בפייסבוק, ומאז אנשים פה לא מפסיקים לדאוג שיהיה לנו מניין שלוש פעמים ביום. אנשים מחצבה, מעין יהב, זה מרגש ממש. בעלי התחיל לספר בכל פעם קצת על שאולי, לפני התפילה. והם לא רק באים להתפלל איתנו – הם מציעים מסאז', ארוחות בוקר, סיורים, ירקות אורגניים, מה לא. עם ישראל המרגש.

"במבט לאחור, האנשים בשבעה שנגעו בנו מאוד היו דווקא אלה שלא הכירו את שאולי. אנשים מבאר שבע ומהגולן, מלונדון ומהרצליה, שבאו רק להגיד תודה. רק לחבק ולהיות שותפים. אני לא פותחת חדשות ולא קוראת עיתונים, כדי שהחיבוק הזה, שאני הרגשתי שקיים – לא יתפוגג.

"אני יודעת בוודאות שהחיבוק הזה חזק בתוך העם, ואף אחד לא יכול לגרום לי לחשוב אחרת. אז תודה לעם ישראל, ואם אלה האחים שלי, אני אתחזק בזכותם.

"שלחתי בקבוצה המשפחתית שלנו דברים שכתבת לאחרונה על הסיפור של יוסף הצדיק בפרשה, על כך שאנחנו יכולים לבחור איך לספר לעצמנו את הסיפור. בעיני זו נקודה חשובה לכולנו: אף על פי שהאחים שלו מכרו אותו, אף על פי שהוא התגלגל לבית הסוהר במצרים, יוסף עשה בחירה: למסגר את האירועים מחדש. לא להיות קורבן, אלא לחפש את השליחות, להסתכל על המציאות בעין טובה ולחשוב למה הוא נמצא כאן ואיך הוא יכול לתרום. כתבתי למשפחה שגם אנחנו יכולים לבחור, לחלום כמו יוסף.

"בשורות טובות, רותי, אמא של שאולי".

בקשת הקצין: תהיו הברקס

"שלום סיון, אני חושב שהרבה ישראלים חשבו עלי בימים האחרונים, בלי להכיר אותי: אני הקצין בקצה האירוע, במקום שבו אישרו את הירי של הטנק הישראלי, באירוע הפיצוץ באל בורייג'. אנחנו אחראיים למילים 'רשאי אש'. ושישה חיילים נהרגו.

"היומיים האחרונים היו הקשים בחיי. אני לא רוצה להיכנס למסקנות המבצעיות, שעוד יגיעו. הכול ייחקר. אנחנו בזירה מורכבת, מקבלים אינספור החלטות בתנאים קשים, ומתאמים בין הרבה זרועות.

"אני כן רוצה להעביר אליכם החוצה, כבר עכשיו, רק בקשה אחת: ברגע שזה קרה, נכנסו פנימה עשרות אנשי איתור נעדרים, רבנים צבאיים, יחידות סריקה, גששים, כלבי גישוש, והכול בתוך זירת לחימה.

"ניסיתי לנהל את האירוע ולהוציא שיחות מבצעיות, וכמעט לא הצלחתי. כולם התקשרו. כל העולם.

"תוך שניות נפוצה הידיעה שגם עידן עמדי נפצע באירוע, מה שרק העלה את רמת העניין. אני אומר לך מבפנים: זה פוגע, בזמן אמת, בתפקוד הכוחות. כל המדינה מעבירה שמועות, משרשרת דאגות ומפריחה ידיעות, נכונות או לא נכונות.

"אני יודע שהצלחנו בשנים האחרונות לשנות את הדרך שבה משפחות שכולות מקבלות את ההודעה. המודעות לנושא עלתה, הרגישות עלתה. עכשיו אני מבקש לדבר על הפגיעה בתפקוד הכוחות המעורבים בשטח, בזמן אמת. ברמה הכי טכנית, אנחנו אמורים לנתק את הרגש ולעבוד רק עם השכל, כמו רובוט, כדי לעשות את המקסימום לפנות פצועים והרוגים. אבל כל הטררם מבחוץ נכנס פנימה. קצין נכנס לחדר ואומר: 'וואו וואו, מה הולך בטלגרם'. מישהו אומר שאשתו כבר שמעה בקבוצת הווטסאפ השכונתית את כל הפרטים, ושהייתה פאשלה ענקית של צה"ל. זה פוגע ברוח, זה פוגע תכל'ס בתפקוד.

"אני מבין לגמרי את הסקרנות ואת הרצון לדעת מה קרה, וכמובן מבין גם את הדאגה ליקיריכם, אבל אנא, אתם שואלים מה קרה באירוע בזמן שהאירוע עדיין קורה. אני מתחנן: קחו נשימה שם בחוץ. אל תייצרו עוד רעש. קיבלת הודעה? אתה יכול לסנן אותה. אתה יכול לכתוב: 'צריך להתפלל', וזהו. אל תכתוב 'אירוע קשה, אל תשאלו'. כל אחד צריך לשאול את עצמו מה ההודעה שלו תגרום. האם הוא עוד חוליה בשרשרת הפחד, או שהוא זה שיגרום ליותר חוסן. גם אתם חלק מכוחותינו.

"אנחנו מכירים את המשפט 'צריך גלגל? אני גלגל!'. אני מציע עוד משפט: 'צריך ברקס? אני ברקס!'. תהיו הברקס הזה. אל תהיו ראשונים, אל תהיו בלעדיים, תהיו שקולים.

"כאמור, אין פה גלגול אחריות ממי שבשטח. יהיה עוד הרבה מה לומר ולחקור. ישנתי הלילה בקושי שעתיים, אבל קמתי בבוקר והרגשתי צורך להעביר את הדברים. בשורות טובות".