כמעט מאה יום בשבי ובמלחמה: למה עוד לא מנצחים? הרבנית ימימה בתשובה מעודדת

כמו תמיד, פרשת השבוע היא הדופק שלנו: 

די! די! 

זו הצעקה של פרשתנו, "וארא". 

וזה כל כך מוזר. 

כי אנחנו לא שומעים שעם ישראל נשבר 

כשקורית לו ההפתעה-בומבה הזאת במצרים, 

שיוסף הוא מושל והוא חזק ויש לו כוח כלכלי 

ופתאום וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף!

וכל בני ישראל הולכים לשבי ולשעבוד. 

זו הפתעה, זו שמחת תורה, ה-7.10, 

זה מה שקרה לנו בדיוק. 

אבל יותר משהיתה שם שבירה, 

היתה שם הפתעה מאוד גדולה. 

.

ואפשר לחיות עם הפתעות כאלה. 

210 שנים בני ישראל ככה, 

בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, בַּעֲבֹדָה קָשָׁה

ומתי מגיעה השבירה האיומה? 

דווקא עכשיו, כשמתחילות המכות. 

כשמשה מגיע ואומר 

חברים, אנחנו מתחילים מבצע צבאי, 

הנה זה עומד לקרות, 

אתם תכף יוצאים. 

.

למה אנחנו קורסים עכשיו, למה? 

הרי היינו חזקים כשזה היה קרוב לשמחת תורה 

אחרי כל הזוועה הגדולה. 

אז למה פתאום עכשיו? מה קרה פתאום?

ועוד קמים על משה; הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה!

ומשה רבנו בעצמו שואל שאלה נוראה: אלוקים, 

לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ??

.

זה באמת לא ברור. התחלנו מבצע צבאי. 

התחילו המכות על השונאים שלנו! 

אז מה קורה עכשיו?

.

ונדמה לי שפתאום עכשיו אנחנו מבינים: 

אופס. שתי המטרות שהצבנו לעצמנו 

יקחו המון, המון זמן. 

מיטוט פרעה – לא כזה מהר. 

חשבנו שנביא עליו מכה, והוא ייכנע! 

ולא, בכל מכה ומכה הלב שלו מתחזק. 

.

יותר מזה, 

המכות שניתכות על האויב מעוררות פחד – 

בשבויים עצמם! 

אני רוצה שנרגיש מה שמרגישים השבויים במצרים: 

המכות הן מטר לידם

וזה פחד אלוקים שזה לא יפגע בי גם. 

מכת עָרוֹב – חיות טורפות ברחוב. 

ברד – כל ההפגזות האלה. 

זה ליד השבויים וזה פחד ממשי; אולי נמות 

מהמכה הזאת גם אנחנו? 

השבויים במצוקה איומה. 

.

ושחרור השבויים, שחרור עם ישראל ממצרים. 

חשבנו שזה יהיה הרבה יותר פשוט 

והנה, הכל לוקח כל כך הרבה זמן. 

.

בנקודה הזו שכבר אמורה להתחיל בה גאולה; 

מבצע צבאי, נקמה, פדיון שבויים, מיטוט החמאס

וזה לא קורה – 

אז עם ישראל מתמוטט.

עכשיו הוא מתמוטט. 

.

כמה דיברנו על נשים גיבורות בשבוע שעבר: 

ציפורה ופועה ושפרה ויוכבד ומרים ובת פרעה.... 

וואו, גיבורות! 

פרשת "שמות" מלאה נשים וכולן מופלאות, 

אבל בפרשת "וארא" אין אף לא אישה אחת. 

הן פשוט כבר – די. 

לא יודעות את נפשן. 

.

אז איפה את, גאולה? 

למה צריך עשר פעימות? 

12 חודש זה לקח מהמכה הראשונה עד ליציאת מצרים. 

למה אי אפשר פשוט "במכה", למה צריך עשר? 

אין לנו כוח כבר, האבדות מתרבות כל כך 

וכל בחור, איך כתוב בחז"ל לפרשה – חֲבַל עַל דְּאָבְדִין.

איזה חבל, איזה בחורים! צדיקים ויפים ומוסרים נפש. 

אז למה לא מנצחים?

.

והתשובה ל"למה לא מנצחים" היא: כי צומחים. 

נסביר. יש שני סוגי ניצחון. 

יש ניצחון שאפשר למדוד בשטח; אנחנו בצפון הרצועה, 

נתקדם לדרום הרצועה, 

נצא ממצרים, נגיע למדבר... 

יש כאן התקדמות, נסיגה, הזזת כוחות. 

ו... אין ניצחון בשטחים. 

יש ניצחון ב... צמחים. 

.

ניצחון בצמחים אי אפשר למדוד לפי ההתקדמות; 

זה לא לרוחב. זה לעומק, וזה לגובה. 

כמו צמח שפתאום יורד לעומק, 

מעמיק את שורשיו

ומכה שורשים חזקים ועולה לגובה.