סיון רהב מאיר: מתי יגיע הסוף של הסיפור, ומה בעצם המטרה?

מתי יגיע הסוף של הסיפור, ומה בעצם המטרה? איך אפשר להוסיף תקווה לחיים, בין הבשורות הקשות ומול אויב אכזרי? זה לא רק תיאור של מצבנו השבוע, זה גם מה שקורה בפרשה. ספר שמות שאנחנו קוראים בימים אלה, סיפור יציאת מצרים, הוא מקור להשראה במשך אלפי שנים. במיוחד עכשיו.

• וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "אֲנִי ה', וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב". פרשת השבוע, פרשת "וארא", מתחילה בעבר. כדי לצאת ממצרים לעתיד טוב יותר צריך להסתכל קודם כל אחורה. כדי להצליח צריך קודם כל להבין את גודל הסיפור ועוצמתו, להיזכר ממה וממי הכול מתחיל. השורשים משפיעים על הענפים. לכן הפרשה פותחת בהבטחה העתיקה לאברהם, יצחק ויעקב, הבטחה שהצאצאים שלהם יירדו למצרים, לשנים של שעבוד, אבל יחזרו לארץ לבסוף.
• וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. הפרשה ממשיכה בפסוקים אופטימיים. יש לנו ברית עם הארץ הזו, ואחרי שנים היא עומדת להתגשם.
• וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. את הפסוק הזה ציטטו פעמים רבות בעצרות התפילה הרבות שנערכו השבוע בכותל המערבי, בכיכר החטופים ועוד. נאקת (זעקת) בני ישראל נשמעת, ומזכירה ברית אבות. יש ערך בצעקה, בזעקה, בתפילה מעומק הלב. פגשתי השבוע את ההורים של החטוף הרש גולדברג-פולין, חברו של ענר שפירא, שנחטף פצוע מהמסיבה. הם דיברו על מקסימום עשייה ועל מקסימום תפילה. גם לפגוש את ביידן ובלינקן, וגם להתכנס עם חמישים אלף איש בכותל. 
• לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: "אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָּׁאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'". הפסוקים האלה, שמזכירים לנו כמובן את ליל הסדר, הם סיומו של הטקסט הסוחף והמרגש שפותח את הפרשה. משה רבנו שומע מאלוקים את כל ההבטחות האלה – והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, והבאתי – ואמור ללכת לעם ולהעביר לו את המסר. אבל הפסוק הבא הוא אחד המאכזבים בתורה כולה.
• וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. הצער שלהם גדול כל כך, השעבוד והגזירות והפחד מהאויב הם חזקים כל כך– שאין להם פנאי לשמוע שהגאולה שלהם מגיעה. קוצר רוח ועבודה קשה מסיחים את דעתם. הם לא מקשיבים לסיפור הגדול, לבשורה הגדולה. הם נתקעים באירועים הקשים והזמניים ולא שמים לב שיש כאן יכולת לשנות לחלוטין את המשוואה, ליצור מציאות חדשה, לצאת מהקונספציה של השעבוד. פרשנינו מסבירים שגם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית צריך לשים לב לפסוק הזה. שלא נפספס הזדמנויות.
  הפסוק הזה מזכיר לנו שעוד לפני המלחמה בפרעה, צריך להילחם בייאוש. יציאת מצרים לא תוכל להתחיל בלי נחישות של העם, בלי מוטיבציה וביטחון פנימי. אם אנחנו לא משוכנעים, לא נצליח לשכנע את שאר העולם. המשימה של משה רבנו אינה רק להוציא את היהודים ממצרים, אלא להוציא את מצרים מהיהודים.
• וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "אֲנִי ה', דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ". וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה': "הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה?". משה רבנו לא מתבייש להודות שהוא לא מושלם. להיפך. המנהיג החשוב ביותר בתולדותינו הוא מגמגם, ערל שפתיים, והתורה לא מסתירה זאת. אלוקים מחבר אליו את אהרון אחיו ואת מרים אחותו, והם ינהיגו וידברו ביחד.
• וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹה. העולם שייך לצעירים? העולם שייך גם למנוסים. בגיל 80 ו-83 הם מתחילים פרק חדש ומסעיר. את השליחות הגדולה ביותר בהיסטוריה עשו שני קשישים שכבר יכלו לשבת בפנסיה עם הנכדים. אף פעם לא מאוחר להתחיל.
• הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. מכות מצרים מתחילות. מכת דם היא הראשונה. המטרה אינה רק להפעיל לחץ על פרעה או לנקום בו. המכות הן סדרת חינוך, שלב אחרי שלב. והנה השיעור הראשון: המכה הראשונה הופכת את היאור לדם. המצרים זרקו לשם את התינוקות היהודיים כדי להעלים ולהסתיר את הדבר הנורא שעשו, רצח ילדים. אבל מכת דם משקפת ומציפה את המעשה הנורא שלהם: כל היאור הופך למצבור דם גדול, קול דמי הילדים שרצחתם זועק אליכם, אי אפשר להמשיך כרגיל מול עוול כזה, אי אפשר לשתוק ולטשטש רשע. גם בימינו, יש לנו אויב שעוד ישלם מחיר על דם ילדים יהודים, על חטיפת תינוקות.
• וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: "חָטָאתִי הַפָּעַם, ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים". פרעה לא מפסיק להתחרט. רגע אחד קשה לו עם מכות מצרים והוא מוכן לשחרר את עם ישראל, ורגע אחר כך הוא שוכח ומשנה את דעתו וחוזר להיות עקשן ואכזר. פרשנינו מסבירים שפרעה מסמל את היצר הרע, את המנגנון הפנימי שבתוכנו – גם כשיודעים מה טוב ונכון לנו, אנחנו לא תמיד מצליחים לבחור בכך בפועל. החוכמה אינה לקבל החלטות טובות, אלא לעמוד בהן למחרת.
• וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח. אחרי הפרשה קוראים את ההפטרה. הפסוק הזה הוא כבר מההפטרה של השבוע, מספר יחזקאל. הנביא יחזקאל מבטיח לנו שהברית עוד תתקיים בעתיד במלואה. שיהיה טוב מאוד. אלה פסוקים מנחמים בימים אלה, שבהם בונים בתים ונוטעים כרמים מחדש. שבת שלום.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".