"תפסתי את המחבל מהצוואר ושאלתי מי שלח אותו": סיפורה של גיבורת היישוב

בני הזוג נסרין ואיאד יוסף הם ילידי עוספיא. איאד שירת בצבא, והשניים מתגוררים ביישוב יתד הנמצא קרוב לגדר בעזה ולמצרים.

בעת שמחבלי חמאס חדרו לשטח ישראל בשמחת תורה, רגלו של איאד הייתה מגובסת. למרות זאת, הוא בחר להצטרף לכיתת הכוננות היישובית, בעוד שנסרין נשארה בבית עם ארבעת ילדיהם. המחבלים הגיעו מהר מאוד ליתד. שניים מהם נלכדו על ידי כיתת הכוננות, התושבים המתינו בבית, אך נסרין אזרה אומץ ויצאה החוצה כדי לשוחח עם המחבלים.

"תפסתי אותו מהצוואר ושאלתי בערבית מי שלח אותו", סיפרה לאתר N12. "אמרתי לו שיסתכל לי בעיניים, שאני לא מפחדת ממנו. שאלתי אותו כמה מחבלים עוד יש ואיפה, הוא אמר לי שיש עוד הרבה בחממה שנמצאת בערך 100 מטר מהבית שלי".

בעקבות המידע, הוקפצו כוחות למקום והשתלטו על המחבלים. "הטלפון של אחד המחבלים צלצל, הסתכלתי על המסך וראיתי שכתוב בערבית אלעייש, עניתי לטלפון", הוסיפה נסרין. "אמרתי לו את השם שלי ושאני ערביה, שאין לו ממה לפחד, אני מסתירה את החבר'ה ויש לי דירת מסתור. באותו זמן תרגמתי לקצין לידי מה נאמר לי בטלפון, והוא אמר לי להמשיך. שאלתי את אלעייש מאיפה הם באים וכמה אנשים הם, כדי שאוכל להתארגן על אוכל ושתייה, ושכל מי שהיה אצלי כבר אכל. באיזשהו שלב הוא חשד בי, וביקש לדבר עם אחד המחבלים".

בשיחות עם המחבל האזוק היא הצליחה לדובב אותו. "אמרתי לו שאתן לו כסף, אוכל וזהב, שאעלה אותו על מדים ואבריח אותו בתנאי שיגיד מה שאומר לו. הוא שיתף פעולה איתי, אמר לאלעייש שאני אישה טובה, שנתתי להם לאכול ולשתות ושהם נמצאים אצלי", הוסיפה. "אמרתי לו שהצבא מחפש את המחבלים ואני לא יכולה לתת להם לדבר הרבה בטלפון, ביקשתי שיספר לי מאיפה הם נכנסים. הוא סיפר לי שיש פתח בגדר. הוא אמר לי: 'אינשאללה הלילה אנחנו נכבוש את ישראל'. נחנקתי וניתקתי את השיחה, אמרתי לקצין שאני לא יכולה יותר. 

"אפילו בחלום הכי רע שלי לא חשבתי שאנהל שיחה עם איש חמאס בשפה שלי, שאני לא מתביישת בה, ושאצליח להציל הרבה אנשים ולעצור את המפלצות האלה. אני חושבת שאם לא הייתי יוצאת החוצה, מתחקרת ומדברת, כנראה רוב הקהילה שלנו לא הייתה פה עכשיו".

במהלך הזמן נסרין גילתה כי מדובר באירוע משמעותי. "לפנות בוקר הגיעה אלי הבת הגדולה שלי ונפרדה ממני, היא אמרה לי: 'אמא אני אוהבת אותך, אני מצטערת שלא הקשבתי לך ולא עזרתי עם האחים שלי'. שאלתי אותה מה נכנס בה, שאני צריכה לשמור עליהם, היא אמרה לי: 'אבא ביקש ממני לא לספר לך, רצחו את עידו'. הוא היה בשבילי כמו אח, המשפחה שלו היא כמו המשפחה שלי. מצאתי את עצמי יוצאת החוצה ומתחילה להרביץ למחבלים, נשברתי. ערב לפני כן רצחו שני חברים טובים שלי מכרם שלום, ואז רצחו את עידו. הצלפתי בהם עם צינור, קיללתי אותם וממש השתוללתי".

מאוחר יותר, האב איאד חילץ את המשפחה מהתופת. הוא סיפר בכתבה: "העליתי אותם על הרכב כשהגזרה עוד הייתה שורצת מחבלים. נסענו דרך השדות על 150 קמ"ש רק כדי לצאת כמה שיותר מהר", סיפר איאד. אשתו נסרין נזכרה: "אמרתי לילדים לא להרים את הראש, שאם הם שומעים ירי - אז שישמו את הידיים על הראש וישתדלו לא לצרוח. זה היה כמו סרט של סוף העולם, היו בדרך רכבים הפוכים ושרופים כשבתוכם גופות".

נסרין סיפרה מה מצבה היום: "אנחנו מנסים להתאושש. אני לוקחת כדור הרגעה, לפעמים מצליחה להירדם ולפעמים לא. אני קמה ומחפשת את הילדים, מעבירה אותם לידי באמצע הלילה כדי שארגיש בטוח. אני פונה לכולם, תאהבו אחד את השני, די עם שנאת חינם".