רגע של היסטוריה: סיפורו של אבנר, שנעלם על סיפון האניה

ביום הכיפורים בשנת 1260, רבנו משה בן נחמן מגירונדי עמד בבית הכנסת, שקוע בתפילה, כאשר אחד הנערים ניגש אליו בבהילות: יש כאן שוטר שקורא לרב בדחיפות! הרמב"ן התנתק משרעפיו ויצא לאיטו אל רחבת בית הכנסת. השוטר הפטיר מולו: השר אלפונסו דורש שתתייצב לפניו הרגע.

אלפונסו היה יהודי מומר. בצעירותו היה תלמידו של הרמב"ן, למד ולימד תורה, עסק גם ברפואה ובפילוסופיה, וכמו עוד יהודים בספרד של אותה תקופה, לא עמד בניסיון, והתנצר. אלא שהוא לא הסתפק בכך. מאז התנצר ניסה בכל כוחו להשפיע על יהודים ללכת אחריו, כדי להצדיק את מצפונו.

תלמידו לשעבר של אבנר, רבי יצחק פולקר, חיבר ספר מיוחד בשם "עזר הדת", כדי לסתור את טיעוניו של אבנר, שהיה סופר מהיר.

ברוב חוצפתו היה אבנר-אלפונסו מזמן לפניו מדי פעם את רבו לשעבר, הרמב"ן, שנאלץ להגיע לפקודתו, כיוון שנעשה מקורב למלכות. הוא היה מטריד אותו מדי פעם בקושיות של הבל בעד הנצרות, ברצותו להסתייע בכתיבת חיבוריו הפולמוסיים, שבהם מצא מקורות כביכול מן המקרא או מדברי חז"ל למשיחם הנלעג.

אך הפעם עבר אבנר כל גבול. בעיצומו של היום הקדוש, הוא מזמן את הרמב"ן אליו?

הרמב"ן נאנח וצעד לכיוון ביתו של אבנר, שכן לא היתה לו אפשרות לסרב.

ברגע שיצא מרחוב היהודים אל הרחוב הראשי, הרגיש הרמב"ן את המעבר מאווירת הקדושה הנעלה שבבית הכנסת ביום הכיפורים, אל אווירת החולין והגשמיות ברחוב הגויים. שוק רועש, בעלי חיים, אנשים סובאים יין ואוכלים בשר, ריחות של מאכלים. צער גדול אפף את הרמב"ן, וגם כעס גדול.

בהיכנסו לביתו של אבנר, ראה לחרדתו את אבנר אוכל בשר חזיר, בעיצומו של היום הקדוש, והתריס בפניו: רבי, ראה, עברתי ארבעה איסורי כרת. הרמב"ן קרא כנגדו: חצוף ובור! חמישה איסורים עברת! אבנר ניסה להתווכח, עד שעמד על טעותו, ואז אמר במר נפשו: רבי, כשלמדנו לפניך חומש, אמרת לנו שכל דבר רמוז בתורה. הודיעיני נא ברגע זה איפה אני רמוז בתורה, ואם לא – מות תמות!

הרמב"ן לא היסס לרגע, ואמר לו מיד: בפרשת האזינו נאמר "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם". כל אות שלישית מצטרפת לשמך: אבנר. בידך הבחירה אם למות מות ישרים, או למות מות פריצים. שמע אבנר ונכנסו הדברים ללבו, השאיר את כל דבריו ובני ביתו ורץ אל החוף שהיה סמוך למקום, עלה על ספינה קטנה, הפליג בה לעומק הים ולא שב.

אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים.