היסטוריה וארכיאולוגיה
רגע של היסטוריה: עלילות הטשולנט משנת תרפ"ט ועד היום
יותר משביקשו הגויים לטעום מן החמין, ביקשו להציק ליהודים ולהטרידם, כך בשנת תרפ"ט, 1929, לפני פחות ממאה שנים, הודיע מפקד העיר הפולנית, כי מעתה ואילך ייאסר עליהם להעמיד סירי חמין. כל הפרטים
- יהוסף יעבץ
- פורסם ז' שבט התשפ"ד
(צילום: shutterstock)
מנהג ישראל לאכול אוכל חם בבוקר יום שבת, להבדיל ממנהג הצדוקים והקראים שאינם משאירים אש דולקת בשבת. יושבים הם בחושך ובקור בשבת, ואוכלים אוכל קר. ההלכה מצווה לכבד ולענג את השבת באוכל חם דווקא. לשם כך פיתחו נשות ישראל הצדקניות בכל הדורות מתכונים שונים לאוכל שיישאר טעים וטרי גם אחרי לילה על האש, ובכל קהילה ועדה יש שמות שונים לחמין ולמרכיביו.
עד כדי כך הקפידו חכמים על אכילת אוכל חם בשבת, שרבנו זרחיה הלוי, מראשוני ספרד בזמן הרמב"ם, כותב שמי שאינו אוכל חמין, בודקין אחריו שמא הוא מין.
ידוע שהגויים היו מבקשים מדי פעם טעימה קטנה מן החמין... (אחד מהם כותב: "מתפלא אני שמעולם לא סיפר בכתביו באיזה תיאבון באיזו התלהבות, באיזו דבקות, באיזו הכרה שבלב בלעתי פעם אצל הדוקטור שטראוס את מאכל ה'שולט' היהודי העתיק!"), ואחד היהודים המומרים המפורסמים בגרמניה, הינריך היינה שמו, כתב שיר תהילה וגעגועים לחמין שהיה אוכל בעת שהיה שומר את מצוות התורה.
אמנם, יותר משביקשו הגויים לטעום מן החמין, ולקיים "טועמיה חיים זכו", ביקשו להציק ליהודים ולהטרידם, כך בשנת תרפ"ט, 1929, לפני פחות ממאה שנים, הודיע מפקד העיר הפולנית קוזמיר (קז'מייז', כיום רובע היסטורי בקרקוב), כי מעתה ואילך ייאסר עליהם להעמיד סירי חמין – בשנים עברו, לא לכל יהודי היתה אפשרות להשאיר תנור בישול דולק כל השבת, ולכן היה מקובל להביא את סירי הטשולנט לתנורו הגדול של האופה, ובשבת בבוקר להביא אותם אל הבתים ולאכול.
כפי שדווח בעיתון: "דעתו היא כי העמדת תבשילים בתנור העשוי לאפיית לחם מתנגד לחוקי ההיגיינה. מלבד זה, תבשילים שהחזיקום בתנור 24 שעות מזיקים גם הם לבריאות". בעת ההיא כל שנותר למרכז "אגודת ישראל" לעשות הוא לפנות להנהלת המחוז בבקשה להסרת רוע הגזירה (דבר, 21.5.1929).
דותן גורן מספר: "בשנים הבאות, דעתו הקולינרית של מפקד המשטרה בקוזמיר התפשטה ברחבי פולין והגיעה לעיר הבירה. כך בראשית אפריל 1936 הוחלט בוורשה להטיל 'גזירה חדשה לקיפוח פרנסתם של האופים היהודים'". עד מהרה התברר כי זאת לא הייתה בדיחה של האחד באפריל, מאחר ש"שלטונות הבריאות אסרו על רוב המאפיות היהודיות והאופים היהודים לטמון חמין בשבת". אגב, הנימוק הרשמי היה ש"טמינת חמין על ידי משפחות יהודיות בתנורי האופים היא בניגוד לחוקי הבריאות". עד מהרה הגיעה זעקתם של יהודי פולין לאחיהם באנגליה, שבה נתפרסם בעיתונות מצבם ה"נורא", ודווח כי הממשלה הפולנית מכשירה את הרדיפות האנטישמיות כנגד היהודים (הארץ, 5.4.1936).
כך הפולנים, הידועים ברחמנותם הגדולה, הצטרפו לאומות אחרות באירופה שאסרו את השחיטה היהודית באותו זמן. אך הראש היהודי תמיד היה מתוחכם יותר, ובדרכים לא דרכים (שאפילו כאן אסור לנו לגלות...) הצליחו היהודים לאכול אוכל כשר ומהודר, ועדיין מצליחים לעשות זאת גם במדינות שעדיין אוסרות על בשר כשר, כמו נורבגיה. לא מנצחים אותנו כל כך מהר, ועל הטשולנט לא נוותר...