אשתו של החטוף בראיון מצמרר: "מתקרבת ללידה, חוששת ליפול לתחושות איומות"

מיכל לובנוב, 28, היא אשתו של אלכס לובנוב שנחטף לרצועת עזה לפני 100 ימים. בראיון מספרת תושבת אשקלון על החששות שלה – היא נמצאת בהיריון מתקדם ובעלה לא לידה ברגעים האלה.

"יש לנו ילד בן שנתיים, קוראים לו טום, ואנחנו מצפים לעוד ילד – אני בחודש השביעי להיריון", היא מספרת. "התחושות שלי קשות, אני מרגישה שאני חיה את 7 באוקטובר כל יום מחדש. אלה לילות בלי שינה, ואני אוכלת רק כדי לשרוד. אנחנו נורא מתגעגעים לאלכס. טום הקטן מחפש את אבא שלו כל הזמן, הוא לא מבין את הסיטואציה, אבל הוא מרגיש בחיסרון שלו, הוא אומר 'איפה אבא' כל הזמן ואני מסבירה לו שאבא אוהב אותו ושהכול יהיה בסדר ושהוא יראה את אבא שלו – וזה המעט שילד בן שנתיים יכול להבין".

"לא פשוט פיזית ונפשית להיות בהיריון מתקדם במצב כזה", היא מוסיפה בראיון באתר N12. "אני מקווה מאוד שאלכס יחזור בזמן ללידה. אלכס הוא אזרח רוסיה, ואנחנו פונים לכל העולם כדי שיעזרו לנו במאמצים לשחרר אותו".

מיכל חוששת שמצבו של בעלה אינו טוב: "לאלכס יש חיידק ברגל שהוא סובל ממנו, ואם הוא לא מקבל את התרופות אז הרגל שלו לא מתפקדת, ואני פוחדת שהמצב הבריאותי שלו הידרדר. גם לא קיבלנו אות חיים מאלכס מהחטופים שחזרו, אז זה מאוד מקשה עלינו, כי אנחנו לא יודעים מה מצבו. אני חוששת מאוד, כי לצערי בכל פעם שעולות שיחות על עסקאות חטופים, תמיד יש קִטלוג ואף פעם הקטגוריה של אלכס לא עולה, ואני נורא חוששת שהוא יהיה האחרון שישוחרר. צריך להחזיר את כולם.

"אני נלחמת שהעסקה תכלול את כל החטופים ולא תהיה לפי קטגוריות. אני לא חושבת שהגברים סובלים פחות, הגברים סובלים באותה מידה, ויש להם משפחות – גם הם ילדים של ההורים שלהם. אני חושבת שצריך להחזיר אותם בכל מחיר. מאוד קשה לי. הפכתי להיות אדם נורא עצוב. ההיריון הוא הדבר שמחזיק אותי חזקה, בזכות ההיריון ובזכות הילד שלי. אני יודעת שאלכס צריך אותי חזקה, אני לא מאחלת לשום אישה בעולם לחוות היריון שמלווה באסון כזה גדול.

"לא קיבלנו אות חיים, לא ראו את אלכס ולא שמעו ממנו. הוא היה מוגדר נעדר במשך 18 יום, ואז באו להגיד לנו שהוא נחטף חי לעזה, גורמי צבא אמרו לנו את זה. הקצינים שמלווים אותנו נמצאים איתנו בקשר שוטף, כל הזמן, אבל אין להם מידע חדש על מצבו של אלכס. אנחנו תושבי אשקלון ומרגישים כאן היטב את הלחימה, ודווקא בגלל זה, אני נורא חרדה מההשפעה של הלחימה על החטופים שלנו שם. לכן אני חושבת שצריך קודם כול להחזיר את החטופים ואחרי זה למוטט את חמאס, כי לחטופים אין זמן".

על הקשיים בשלב האחרון של ההיריון אמרה: "אני מתקרבת ללידה וזה נהיה כבר קשה פיזית. יש געגוע גדול ואני צריכה את אלכס בבית. הילד שלו וההורים שלו צריכים אותו בבית. הוא היה עמוד התווך של המשפחה וכולנו צריכים אותו כאן.

"התחושות קשות, אני מדחיקה כל הזמן את מה שהוא חווה שם, כי אני מפחדת ליפול לתחושות איומות בעצמי. אז אני כל הזמן רוצה לקוות שהוא בסדר, שהוא אוכל, שהוא שותה ושדואגים לו. אני מקווה שהוא לא לבד, שהוא ביחד עם מישהו ושהם יכולים לחזק זה את זה".