מי היה אלן לייטמן, הפיזיקאי שעבר התגלות?

מדי פעם מספרים לנו על רופא או איש מדע, שעבר מוות קליני, וגילה את האמונה בהישארות הנפש.

אך הפיזיקאי פרופ' אלן לייטמן לא עבר שום מוות קליני או משהו דומה. הוא דווקא עבר מסלול חיים מפואר מאוד במכון הטכנולוגי של מסצ'וסט, MIT. הדוקטורט שלו עסק בפיזיקה תיאורטית. הוא עמד בראש פאנל המדע של האקדמיה הלאומית למדעים, ובראש אגף האנרגיה הגבוהה של החברה האסטרונומית האמריקאית.

ספריו נתפסו כאבן דרך מדעית ומטריאליסטית (חומרנית), ואז, ב-2018 הפציע לייטמן עם ספר חדש, שנפתח בתיאור חוויה רוחנית שחווה לילה אחד, כאשר נסע בסירת מנוע לאי במיין, כיבה את המנוע ואת האורות, שכב על גבו והביט בשמיים ובכוכבים. הוא מתאר חוויה מיסטית של צניחה אל האינסוף ותחושה של אחדות עם היקום. כאשר חזר אל גופו ואל הסירה, לא היה לו מושג כמה זמן נעדר.

מה יכול מדען לעשות עם חוויה מיסטית כזאת? הוא מתחיל בניתוח של המשיכה האנושית לאמיתות דתיות מוחלטות, נצחיות וקדושות – אמיתות שמאפשרות לאדם לדמיין שלמות – לעומת האמיתות המדעיות המתחלפות, החלקיות, שרחוקות משלמות. בעוד התפיסה המדעית מגבילה את היקף החוויה המיסטית, גם תפיסה זו עצמה היא מוגבלת, ועלולה – כפי שהניסיון המדעי לימד אותנו – להתחלף.

האמיתות הנצחיות לא יכולות להיות מופרכות בידי המדע, ואין דרך שמחברת בינן לבין העולם הפיזי: אין דרך שמחברת בין זמן ממושך ארצי לבין הנצח, או בין החוכמה המוגבלת לחוכמה האינסופית של אלוקים. האינסופי הוא לא רק הרבה יותר מאשר הסופי, הוא כותב, אלא דוחה אפשרות של דיאלוג בין המדעי לבין הרוחני לטובת  מודל כפול, שמנסה להכיל את הפער ביניהם.

התהליך הזה שעבר לייטמן, קרוב למה שמתאר החזון אי"ש בספרו "אמונה וביטחון": "אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאווני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו… ודעת פתרונה כלתה נפשו... כאשר זכה שכל האדם לראות אמתת מציאותו יתברך, מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ… והדמיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה'…".

האמונה היא לא עניין מסובך. צריכים רק להניח לזמן מה את כל הסחות הדעת, את כל הכיסויים וההסתרות, ולהתבונן על העולם. כך רואים את הבורא דרך העולם.