עדות מהשבי בעזה: עשרות חטופים הוחזקו בבית חולים נאצר

שרון אלוני קוניו נחטפה לעזה יחד עם בנותיה אמה ויולי ובעלה דוד. היא שוחררה מהשבי יחד עם הבנות, אולם הבעל נותר מאחור. בריאיון ל-CNN היא סיפרה היום (חמישי) על הימים בשבי ועל הגעגועים לבעלה, וחשפה כי במרבית הימים בשבי הם הוחזקו בבית החולים נאצר במרחב חאן יונס. משטח בית החולים שוגרו השבוע רקטות לעבר כוחות צה"ל.

כזכור, עת שבה לישראל, סיפרה קוניו כי בימים הראשונים לאחר החטיפה היא ואחת הבנות הופרדו מהבעל ומהבת השנייה. המשפחה התאחדה מחדש לאחר תקופה מסוימת בשבי והופרדה שוב לפני השחרור שלה ושל בנותיה. על השחרור עצמו אמרה כי "המוח שלי לא יכול לשמוח בשל הדאגות שלי לדוד, בנוגע לבריאות שלו ולמצבו הנפשי".

על השבי סיפרה: "הוחזקנו בעלי, הבת יולי ואנוכי בדירה פרטית במשך תשעה ימים, עד שצה"ל הפציץ בית סמוך. המחבלים החליטו להעביר אותנו, אז הם הביאו אמבולנס והסוו את דוד שייראה כמו מת. אותי הם הלבישו בבגדים ערביים, והם שמו עליי את יולי וכיסו אותה בסדין. לקחו אותנו עם אמבולנס לבית החולים נאצר. היו שלושה חדרים שהוחזקו בהם חטופים, בכל חדר היו בין 10 ל-12 אנשים. החדרים היו קטנים, אולי 12 מטרים, אז לא היה הרבה מקום".

בבית החולים היא ראתה לראשונה, אחרי תשעה ימים, את בתה אמה שהופרדה ממנה: "פתאום שמעתי קול של תינוקת בוכה ליד הדלת, בהתחלה חשבתי שאני הוזה, אבל אז מישהו נכנס עם אמה והעביר אותה אליי כמו חבילה. לקח כמה לילות כדי להרגיע את אמה, היא הייתה מתעוררת וצורחת ולא נרגעת במשך שעות, מה שגרם למחבלים לצעוק עלינו להיות בשקט".

על הזמן בבית החולים סיפרה כי אלוני קוניו הם ישנו על כריות ספוגות בדם, וכדי להגיע לשירותים בחדר הסמוך היו מחכים שעות. עוד אמרה כי בשלב מסוים קיבלו דלי להתקלח, אך למעשה התאפשר להם להתקלח 5-6 פעמים בכל תקופת השבי. בנוגע לאוכל, הם קיבלו כמות מועטה של אוכל עבש.

אלוני קוניו ציינה את המצב הנפשי הקשה שלה ושל בעלה בשבי, מה שגרם לה "לבכות כמעט בכל יום". ביום השחרור בעלה הוצא מהחדר. נאמר לו שעל פי העסקה עם ישראל ישוחררו רק נשים וילדים, לכן הוא יעבור לחדר עם גברים אחרים. "ישבנו שם, בכינו, הוא אמר לי שהוא כל כך מפחד וביקש ממני להילחם בשבילו. הצעתי למחבלים להישאר עם בעלי ושהילדות יישלחו לבד לישראל, כי ידעתי יש לנו משפחה מדהימה בשני הצדדים, ידעתי שיטפלו בהן היטב".