תמונת הניצחון של המ"פ: נפצע אנושות בכיסופים, אך לא ויתר על טקס הסיום של חייליו

תמונת הניצחון הפרטית של רב-סרן אביתר זיתוני: מפקד הפלוגה בבית הספר למפקדי כיתות של חטיבת הצנחנים נלחם בשמחת תורה בכיסופים, ונפצע אנושות. למרות תשעה ניתוחים ושיקום ארוך שמצפה לו, הוא הגיע לטקס סיום קורס של לוחמיו, ונכח ברחבת המסדרים כשהוא יושב בכסא גלגלים. כך דווח היום (ראשון) ב-ynet.

זיתוני סיפר כי ביום שבוצעה המתקפה על העוטף הוא היה בבית, והתכונן לטוס לחופשה קצרה. האזעקות העירו אותו, הטלפון שלו התמלא בהודעות והוא החליט לצאת לעוטף ולחבור לפלוגה שלו. הלוחמים קיבלו הוראה להגיע לכיסופים, שם התבצרו מחבלים. "בדרך לקיבוץ לקחתי מכשיר קשר של מחבל שחוסל והבאתי אותו לאחד החיילים שלי, שדובר ערבית, כדי להבין מה קורה, שיהיה מודיעין. בכיסופים חברתי למ"פ מגולני והתחלנו בסריקות. הכול היה שקט לחלוטין, אבל הייתה לי תחושת בטן שהולכים להתקיל אותנו.

"עברתי ליד גן ילדים אחד ואז פתחו עלינו באש תופת. השבנו אש, תפסנו מחסה במקומות שונים, ואני מבין שהמחבלים מתבצרים בתוך בתים ולכן הירי צריך להיות מדויק כי הם מסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית. פגענו בכמה מחבלים שאפשר. פתאום יש מטח אש ונזרקים עלינו רימונים. אנחנו מבינים שיש כאוס גדול, וכמה מהלוחמים נפגעו. אני מתקדם, ואז מקבל ירי לרגל ימין. אני מבין שקיבלתי את הכדור במקום בעייתי. מתחילות סחרחורות, הגוף שלי כבד ואני אומר לעצמי: רק לא לאבד את ההכרה".

לדברי זיתוני, "לקח כמה שעות טובות עד שפינו אותי. אני חצי רדום, לא מצליח להיות מרוכז, ואז מכניסים אותי לאמבולנס ושם אני מאבד את ההכרה לחלוטין". זיתוני היה מונשם ומורדם במשך עשרה ימים. הוא עבר מאז שורה ארוכה של ניתוחים, וחלק מרגלו עדיין משותק.

בהתחלה לא סיפרו לזיתוני מה קרה בישראל בכלל ובקרב בכיסופים בפרט. "אני שואל מה עם הפצועים מהפלוגה שלי ואומרים לי שהכול טוב. רק כעבור מספר ימים סיפרו לי שיש מלחמה, והיה טבח, ושישה חיילים שלי נפלו בקרב: עמרי פרץ, מתן מלכה, לביא בוחניק, רגב אמר, אדם אגמון ובר יענקלוב, הי"ד. קיבלתי את זה גרוע. היה לי מאוד קשה, כי עד אז בתור מפקד לא נהרג לי אף אחד. אבל כיום אני מבין כמה שהם נתנו הכל בשביל המדינה, ושהצלנו המון אנשים בקיבוץ כיסופים".

זיתוני עבר תשעה ניתוחים ברגל והחל בשיקום. כשסיימו הלוחמים שלו קורס מפקדי כיתות, למרות מצבו, הוא הרגיש שהוא חייב להיות שם: "אני כמו אבא שלהם. אני זה שהכנתי אותם, ולכן רציתי להיות איתם. הייתה לי אחריות עליהם אפילו כשהייתי במיטה בבית החולים. ברחבת המסדרים היה לי מאוד מרגש, אבל גם מאוד עצוב. בשבילי זו תמונת ניצחון, כי עברו רק שלושה חודשים וכולם מתפלאים איך התקדמתי כל כך מהר. התשובה היא שגם כשגססתי - היו לי יעדים קטנים. להיות על רחבת המסדרים היה אחד מהיעדים האלה, והגשמתי אותו. היעד הגדול הבא הוא להדליק עם הפלוגה נרות לזכר הנופלים בכיסופים. זה יהיה מרגש".

דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, התייחס לסיפורו של הקצין וכתב בפייסבוק: "על אף הפציעה הקשה וכנגד כל הסיכויים, חזר השבוע לאחר הליך שיקומי ארוך שנמשך גם בימים אלה לרחבת המסדרים, כדי ללוות את חייליו שלחמו במשך שבועות ברצועת עזה וסיימו קורס בבית הספר לחי"ר. פגשתי את אביתר לפני מספר שבועות בבית החולים שיבא. גם אז לא ניתן היה לפספס את הברק בעיניים שלו בעודו מדבר על שירותו הצבאי וחייליו. אביתר, אני מצדיע לך".