פלאי הבריאה: כשמחפשים את המוח במקום הלא נכון

חקר המוח הוא תחום פורח. אלפי מאמרים וספרים מתפרסמים בנושא בכל שנה. ישנן טכנולוגיות הדמיה והמון מידע על המוח, חוקרים יכולים לזהות על ידי הדמיה במה אדם עוסק, מה הוא מרגיש, ואולי אפילו מה הוא מתכנן. אך האם בכך התקדמנו בהבנת המוח, או רק בהתמצאות ובעבודה מולו?

שאלה זו שואל ד"ר אריק הואל, חוקר מוח מצליח, שלימד את התחום באוניברסיטת טאפטס במסצ'וסט, ואף נכלל ברשימת "30 הצעירים המבטיחים" של פורבס עקב מחקריו אלו.

בריאיון ל"אפוק טיימס" הוא אומר: "קשה מאד להסיק משהו על התודעה עצמה ממחקרים המבוססים על מיפוי מיקומים ספציפיים במוח. למעשה, חקר המוח לא הצליח להתקדם בדומה לפריצות הדרך שהושגו בשנים האחרונות בתחומים האחרים".

ברמה הטכנולוגית ניתן לראות את הדברים כהתקדמות, אבל ברמה של ההבנה איך הדברים עובדים, אין התקדמות, וגם לא צפויה כזו.

מדוע?

משום שהחוקרים מניחים שהאטומים של המוח הם הגורם לפעילות הגוף, ומתמקדים בניסיון "למפות" את המח ולמצוא איפה כל סוג של התנהגות "נולד", אבל אפילו אם נניח שהמיפויים האלו מדויקים (הואל טוען שהם ממש לא מדויקים, ורוב המחקרים לא ניתנים לשחזור), וכי זה מקדם אותנו להבין איך מקום X במח אחראי על אהבת האם לילדיה? האם אהבת האם לילדיה היא סך כל האטומים שנמצאים בנקודה Xבמוח?

המשפט שהוא חוזר עליו בספריו ובהרצאותיו, הוא: "אל תסביר לי היכן זה קורה, תסביר לי איך זה קורה". מובן שזה קשה יותר, או אם נדייק – בלתי אפשרי, ולכן על זה לא ידברו...

הואל הוא אחד מתוך קבוצה של מדענים המכנים את עצמם "פוסט מטריאליסטים" – כבר לא מפרשים את הטבע בצורה כפרנית פיזית בלבד, אלא מבינים שיש משהו רוחני מאחוריו.

אחת מהמדעניות בקבוצה זו היא פרופ' מרג'ורי וולקוט, שאומרת שההשקפה המטריאליסטית (-פיזיקלית) טובה מאד להבנת את המכניקה, אבל אנחנו לא צריכים להגביל את ההבנה של איך הדברים קורים רק לזווית הזו. מדענים צריכים להרחיב את השקפת העולם שלהם, כך שתודעה תיחשב כמשהו שאינו חומר, אלא קודם לו, מעל לו.

וולקוט מזכירה, שלפי ממצאי המדע המודרני יש תודעה גם לחומר, במובן זה שיש משהו לא פיזי שקובע את גורלו. זה מה שהודגם בתופעת ה"שזירה", ובלועזית "טלפורטציה", שני חלקיקים שקשורים זה לזה בקשר תודעתי, כלומר, גם אם כל אחד נמצא במרחק מיליון קילומטרים מחברו, עדיין התנהגותם תושפע זו מזו. אין כאן תקשורת פיזית, יש כאן משהו לא פיזי שקובע את גורל שני החלקיקים האלו. לא מדובר בסיפור או בדמיון, אלא בעובדה מדעית ידועה. מה שחסר הוא היכולת להבין שיש מאחורי החומר כוח רוחני ותוכנית על.