יפה אדר חושפת בכאב: "לא אחזור לניר עוז. קשה לי לצאת בחושך"

אחרי 49 ימים בהם הוחזקה יפה אדר בת ה-85 בשבי חמאס, היא שוחררה במסגרת עסקת החטופים. אדר הפכה לאחת החטופות הזכורות במלחמה הזאת, משום שתיעוד שלה רכובה על קלנועית בדרך לעזה הופץ ברשתות החברתיות.

גם כעת, לאחר שחרורה, התחושות האיומות לא עוזבות אותה. קצת יותר מחודש אחרי השחרור, היא קיבלה בשורה קשה – נכדה תמיר אדר נרצח, וגופתו מוחזקת בעזה.

בראיון לתמיר סטיינמן מחדשות 12, סיפרה אדר על הזיכרונות מהשבי ועל הרצון לקבור את נכדה בארץ: "לא הספקתי להתאקלם פה, כשתמיר גם איננו. תמיר היה הנכד הבכור שלי, קשה לאבד מישהו מבשרך. קיווינו והתפללנו שיחזור הביתה, אבל באיזשהו מקום הייתה מחשבה שאולי לא. יש לי רק בקשה אחת – להחזיר את תמיר לאדמה שכל כך אהב".

כעת, היא מבקשת לעשות הכול כדי "שהחטופים יחזרו ולא בארונות – מי שעוד חי". היא אומרת כי חמאס יישאר לדעתה בכל מקרה בעזה – "והשאלה מה יהיה עם החטופים שלנו. הם בלי אוכל, בלי טיפול רפואי". על הזיכרונות משבי היא מספרת: "קשה לי לצאת בחושך. זה לא פחד, אלו זיכרונות שמעדיפה לשכוח".

אחרי כל זה, יפה עדיין מנסה להישאר אופטימית. "אני מסתכלת על הטוב, אני לא חושבת על מה שהיה – אלא על מה שיהיה. אני לא יודעת אם אחזור עוד לניר עוז. אני לא רוצה לבקר שם עכשיו, יותר מדי כואב".

 "אני עד היום לא מצליחה לישון. כנראה שאני פוחדת להירדם. אני לוקחת כדורי שינה ולא מצליחה", סיפרה אדר לאחרונה לאילנה דיין בראיון ל"עובדה". "אם הייתי יכולה למחוק את הזיכרון, לא הייתי מוחקת, כי זה ביגר אותי. אבל אני חושבת שלמדתי משהו על עצמי, שלא ידעתי. אני לא ידעתי שאני אעבור 49 יום בשבי ואחזור כמו שאני.

"המחבלים נכנסו לממ"ד והחזיקו אותי שלא אברח, ורצו כסף. לקחתי אותם לחדר שינה, היה לי שם תיק ואמרתי קחו. ואז לקחו אותי בכוח. החזיקו אותי בידיים, הושיבו אותי ונסענו. הייתי מנותקת. אולי אמרתי להם 'עזבו אותי', אבל לא היה לי באמת מה להגיד להם. 

"הם היו המונים. את לא מאמינה כמה. אני מתפללת לשמוע איזה הליקופטר צבאי, מסוק, שירה משהו. התמונה הזו שהבטיחו לנו 'גדר לא עבירה'. איזה גדר? הכל היה שטוח".

לסיום, היא נשאלה איך החזיקה את עצמה כשצולמה בטנדר וענתה: "בזכות הילדים שלי. שהם ידעו, יראו, שאני שם בשבילם. אני לא אשבר. תהיו גאים בי, אני לא נשברתי. אמרתי לעצמי אני לא אתן להם לשבור אותי. את התענוג של לראות אותי פוחדת אני לא אתן להם. לא בכיתי, לא הזלתי דמעה".