"ריתוך ברזל זו עבודה לכל דבר, למה אתם מתפלאים?"

אשר פרידבורג מהיישוב נווה דניאל התרגל זה מכבר לפליאה על פניהם של אנשים ששואלים אותו: "במה אתה עובד?" והוא משיב להם בטבעיות: "אני מסגר". רובם, שלא שמעו מעולם על המקצוע, נעים במקומם באי נוחות ושואלים: "למה אתה מתכוון?" ופרידבורג מסבך אותם עוד יותר כשמפרט: "אני מסגר ורתך, עוסק בריתוך ברזל".

אלא שמסתבר כי המקצוע, על אף היותו נדיר מאוד ונשמע כאילו לקוח מימי הגמרא, הוא זה ששינה את חייו של פרידבורג מן הקצה לקצה, שכן עד שהכיר אותו הוא היה נער חביב ויצירתי, אך לא מצא את עצמו בכיתה מבחינה לימודית. "אבא שלי עלה לארץ בתחילת שנות ה-90 מרוסיה", הוא מספר, "כבר ברוסיה אבא התמקצע כמהנדס מים, ובארץ המשיך את לימודיו. הוא לא הצליח בשום אופן להבין איך זה שהבן שלו לא מסוגל לרכוש מקצוע, גם דודה שלי, אחות של אבא, הייתה יוצרת קשר בתדירות שבועית ומבררת בדאגה גדולה מה קורה איתי, ולמה אני לא לומד".

ובאמת, אשר התקשה למצוא מקצוע שיתאים ליצירתיות הרבה שפיעמה בו, עד שהזדמן לו לעסוק בברזל, ואז הוא הבין ששם מחכה עבורו העתיד. "הלכתי ללמוד להיות רתך מוסמך, מה שאומר – להלחים ברזילים בצורה בטיחותית", הוא מספר, "אך כבר אז הבנתי שמה שבאמת מושך אותי בתחום הוא היצירה, ולשם חתרתי".

ארון קודש ובימה עשוי מעץ זית ואפוקסי בבית כנסת בחאן ערוגות, מזרח גוש (צילום: יואב באומן)

לאהוב את העשייה

בתחילה עבד אשר כשכיר בבית מלאכה, כשהוא מבצע עבודות פשוטות, אך את שעות הפנאי הוא ניצל ליצירות מיוחדות יותר, כאשר העבודה הראשונה שעשה הייתה פמוטות שבת לאשתו שרה. "אני זוכרת שכל כך התרגשתי", משתפת שרה, "כי הם היו פשוט מדהימים, עשויים מעץ זית אפוקסי, מיוחדים במינם. לא האמנתי שאשר הכין אותם".

תגובתה הנלהבת של שרה המריצה את אשר להמשיך ליצור במרץ, כאשר כל יצירה חדשה שיוצאת תחת ידיו מעלה לו את הביטחון. "באותם ימים עבדתי כשכיר, וביצעתי עבודות נוספות מהצד", הוא מספר, "הכנתי כל מיני פטנטים מיוחדים מברזל כמו מתקן למטפחות שמסתובב, או מדפים שיכולים להתקפל לתוך עצמם, ועוד רעיונות מעניינים שכנראה הקסימו את האנשים".

אבל גם אז הוא עדיין לא הבין שביכולתו להיות עצמאי. "אם שרה לא הייתה מעודדת אותי לכך, זה לא היה קורה", הוא מציין, "זה קרה רק בזכותה, כי היא חזרה ואמרה לי: 'איזה אור יש לך כשאתה חוזר הביתה אחרי שאתה מייצר את העבודות', היא ממש דרבנה אותי לעזוב את העבודה כשכיר, לא בגלל גובה ההכנסה, אלא כדי שאיהנה יותר מהעשייה".

(צילום: יואב באומן)

וכך עשית?

"כן, יצאתי לדרך עצמאית, ומהר מאוד הגיעה אליי עבודה רצינית ראשונה, אחריה הגיע לקוח נוסף, ועוד לקוחות ששמעו עליי מפה לאוזן. אני זוכר את ההתרגשות עם כל רהיט או מוצר שייצרתי, כל כך נהניתי מהיצירה ומהלקוחות שהיו מרוצים. זה היה שווה עבורי כל מאמץ".

עבודה עם ברזילים נשמעת מסוכנת, אתה לא חושש לעבוד בה?

"אמנם עבודה עם ברזל היא אגרסיבית, אך היא כוללת גם ביצועים עדינים, וכן, יחד עם זאת, היא גם מסוכנת, שכן נעשה בה שימוש בכלי עבודה שזזים מהר, עם אש וחום, כך שיש צורך להיזהר מאוד. אני בדרך כלל עובד לבדי או יחד עם פועל או שניים, אך לא משעמם לי, כי אני תמיד שומע שיעור ברקע של רבנים. אני מקפיד לפתוח כל יום בלימוד ולסיים אותו בלימוד, כאשר בין לבין יש לי ספרים שאני אוהב לעיין בהם, ובסוף היום לא מוותר על שיעור עם אשתי, בדרך כלל מספרי רבי נחמן".

(צילום: יואב באומן) ספרייה, עץ זית ואפוקסי

ליצור מהנשמה

כיום יש חנויות רבות של רהיטים ברמה גבוהה. אתה חושב שיש הבדל ביניהן לבין מה שאתה מייצר?

"בוודאי, כי מכיוון שאני לא נגר, אלא רתך, אני משתמש בחומרים שפחות מוכרים בעולם התעשייה, והם מצריכים טביעת עין ורמת דיוק גבוהה. בנוסף, יש אנשים שיש להם חלום מסוים בנוגע לבית שלהם או לחלל שהם היו רוצים לייפות, בזמן שהמידות אינן סטנדרטיות והדגמים שבחנויות לא מתאימים להם. אני יכול להציע במצבים כאלו פריט מדויק ומותאם לכל צורך. וכן, יש בתקופתנו כאלו שרואים ערך מוסף בהעסקת יהודי שומר מצוות שמבצע עבודה עברית, גם אם זה עולה כמה שקלים יותר".

ואילו שרה מוסיפה: "אשר ואני מאמינים מאוד שיש להשקיע בבית ולטפח אותו. לדעתנו אין צורך לצאת ולחפש פאר והדר במלונות, אם יש לנו בית מושקע עם ריהוט שאהוב עלינו ומשרה אווירה טובה. הבית הוא הממלכה שלנו, וזה המסר שאנו מנסים להעביר גם במוצרים שאשר מייצר. זו גם הסיבה שאנחנו דואגים שהכל יהיה בהתאמה מלאה לרוח היהדות – כשמעצבים חדרי ילדים אנחנו דואגים לנגישות לספרים על פני מסכים, לחדרי השינה אנו מייצרים מיטות יהודיות במגוון פטנטים ועיצובים ויש גם רעיונות רבים מאוד המתאימים לארונות ספרי קודש בסלון. אני מאמינה שבסופו של דבר זה מה שהופך אותנו לשונים בתעשייה, כי אשר לא רק מעצב את הרהיטים, אלא הוא נותן גם לב ונשמה".

(צילום: יואב באומן) ספרייה בבית הלקוח, עץ אלון מבוקע

ומהי היצירה היפה ביותר שאשר עיצב במשך השנים?

אשר מתקשה להשיב על כך, ושרה משיבה במקומו: "בעיניי היצירה המיוחדת ביותר היא זו שהוא יצר בחנוכה האחרון. הוא הפתיע אותנו כשהגיע לחופשה מהמילואים בערב הדלקת נר ראשון, וכמה רגעים אחרי שנכנס הוא אמר לי: 'חכי רגע, אני הולך למסגרייה כדי להכין לנו משהו'. הוא אמר 'רגע' אבל חזר בפועל אחרי כמה שעות, כולו נרגש, כשהוא שולף מאחורי גבו את החנוכייה הכי יפה ומיוחדת שראיתי בחיי. הבטתי בה והרגשתי צמרמורת בכל הגוף. מעבר להיותה מעוצבת באופן מדויק ואומנותי, היא האירה כולה – במרכזה היה מגן דוד גדול, ובמקום בו הוצבו הנרות יצר אשר דמויות עם חרבות מברזל, כשבאמצע ישנה דמות שתוקעת בשופר, ובבסיס החנוכיה נכתב 'מי להשם אליי'. החנוכיה הזו התאימה כל כך לתקופה ולמצב, וכמובן שהדלקנו בה נרות בשמן זית ישראלי במשך כל שמונת ימי החנוכה".

(צילום: יואב באומן)

(צילום: יואב באומן)

אי אפשר שלא לשאול: איך נראה העסק כשבעליו במילואים?

"גויסתי בצו 8 למחרת שמחת תורה", מסביר אשר, "ומבחינה עסקית זה היה הזמן הכי פחות מתאים עבורנו, כי היו לנו תוכניות רבות מאוד לאחרי החגים ואפילו לקחנו הלוואה גדולה מתוך רצון להתקדם. למעשה, המילואים תקעו אותי באופן רציני מאוד, כי יש עבודות שנותרו פתוחות, יש גם לקוחות שלא קיבלו את הרהיטים בזמן, אבל כולם גילו הבנה מלאה וכשהסברתי להם שאני במילואים הם הגיבו: 'קח את הזמן, העיקר שמור על עצמך'".

(צילום: יואב באומן) קונסולה, עץ זית ואפוקסי

לחבר את עם ישראל

בשבועות האחרונים שוחרר אשר מהמילואים ובימים אלו מתחיל לחזור לעבודתו. "אני עובד בבית המלאכה שלי, אבל הראש עדיין בצבא ובמלחמה", הוא מודה, "אני חושב כל הזמן על החיילים שנלחמים ועל מה שעובר עליהם, וגם מרגיש עד כמה שזה מחייב אותי. ללמוד תורה יותר ברצינות, להקשיב ליותר שיעורים ולנצל את הזמן, כי כל אחד מתגייס בחזית שלו".

והוא מבקש להוסיף דבר חשוב: "בזכות המלחמה התברר לי עד כמה שהחיבור ביני לבין אשתי חזק, גם מבחינה אישית וגם מעשית. ראיתי איך ששרה נכנסה לתוך העסק, ובגלל שלא הייתי היא החלה לנהל אותו במאה אחוזים – לקבל הזמנות ולהיפגש עם לקוחות, כשהיא משאירה לי רק את היצירה עצמה. חשבתי לעצמי שהחיבור בינינו הוא זה שיוצר את הדברים היפים ביותר, ולא יכולתי שלא להרהר גם על החיבור בין כל קצוות עם ישראל. ברור שלכל מגזר יש את היופי שלו, אך כאשר מחברים את כולם יחד ניתן לייצר דברים גדולים באמת".