עידן עמדי השתחרר מבית החולים: "הגעתי שרוף ומפויח. עצם זה שאני עומד זה נס"

הזמר עידן עמדי, לוחם במילואים בחיל ההנדסה, שנפצע קשה לפני כשבועיים וחצי בתקרית ברצועת עזה, שוחרר היום (חמישי) מבית החולים שיבא ויחל בהליך שיקום. טרם יציאתו הביתה כינס עמדי מסיבת עיתונאים, סיפר על רגעי הפציעה ופנה למשפחות השכולות.

עמדי בן ה-35 נפצע מפיצוץ בעת שכוחות הנדסה עסקו בנטרול פיר מנהרה ממולכד. שניים מחבריו נהרגו באירוע. חבוש בידיו ועם סימני פגיעות הרסיסים בפניו, פנה תחילה במסר אל המשפחות השכולות: "המעמד הזה לא טבעי לי. אני רוצה לשלוח חיבוק למשפחות השכולות. אין מילים שינחמו את הלב. הבנים והבנות שלכם הם גיבורים שלי עד סוף ימיי. צחקנו יחד, יצאנו למבצעים ביחד והרשינו לעצמנו לבכות ביחד. הכאב לעולם יישאר אבל חשוב שתדעו שהייתה להם משמעות עצומה, שהם המגן של העם הזה ברגע ההיסטורי".

"הגעתי לכאן לבית החולים שיבא שרוף ומפויח, מורדם ומונשם. הייתי בלתי ניתן לזיהוי: 'אלמוני בן 22'. ביקשתי לקיים את מסיבת העיתונאים הזו מכמה סיבות. להודות לצוותים הרפואיים שטיפלו בי במסירות נפש, על הטיפול בשטח דרך הפינוי של 669. אין לי מילים להודות לכם", אמר. בהמשך התייחס עמדי לפצועי המלחמה: "אני פוגש אותם במחלקות השונות. חלקם כאן מאז היום הראשון למלחמה. הפציעה שלי יכולה להביא למודעות את הקושי והאתגרים של הפצועים. גם אני זקוק לתהליך שיקום ארוך. הדבר הזה הוא אתגר, להבין שאתה פצוע, לעכל שיש דברים שייקח חודשים לחדש ושיש דברים שלא ישובו להיות כמו בעבר. כפי שתמכתם בי, תתמכו בהם גם בשחרור מבית החולים. תחבקו ותתמכו".

"אלו שרצו ראשונים ללא היסוס ומרצון, מתוך אהבת העם והארץ, אל תוך האש  זקוקים לכם כעת בשעה הקשה שלהם. הפציעות שלהם לא רק פיזיות אלא גם נפשיות. איבדנו אחים לנשק, נחשפנו במשך שלושה חודשים לרוע טהור מצד אויבינו. יש דברים שלוקח לנפש זמן לעכל ולהכיל. יש לי את האפשרות לדבר בשמם של כל אלה שחוו את המלחמה הזו ולבקש מכל הגורמים המקצועיים והאזרחים, שימו לב אליהם. היו טובים ופתוחים, בלב נקי ובהבנה".

על רגעי הפציעה סיפר עמדי כי במשך כשבועיים הכוחות עסקו בחקר המנהרות. לדבריו, "הדברים שמצאנו הדירו שינה מעינינו. היקף ועומק המנהרות הוא הוכחה נוספת לאכזריות אויבינו. מסיבות שעדיין מתוחקרות, כמה דקות לפני סיום המבצע, המנהרות אמנם הושמדו אבל התאונה הסבה לכוחותינו אבדות קשות.

"שניים מההרוגים, רס"ל גבריאל בלום ורס"ם עקיבא יסנסקי, היו חברים שלי", הוסיף עמדי בקול רועד כשהוא דומע. "גברי היה לוחם מקצועי, אדם חד וחזק שתמיד פעל בשקט ובמקצועיות. לחמתי לצידו, הוא היה אדם אהוב בעל עוצמה פנימית ושמחת חיים. עקיבוש ואני התקבלנו ביחד לצוות הסיור. לחמנו בצוק איתן ובמלחמה הנוכחית. איך אוכל להיפרד ממנו? כבר כמה ימים שאני נאבק בגעגועים שמפלחים את הלב. הלוואי ואוכל להסביר לעם ישראל מי היה. לוחם ידען ומקצוען, חזק וטוב לב. צלף חד פעמי. כשהפכתי למפקד לא חשתי שוני בינינו".

"עקיבא היה תופס אותי בלילות, אחרי שכולם נרדמו, ומדייק אותי. היה לי מצפן ערכי ומוסרי. שאלתי אם שרד, אם בחיים. רגע לפני הפיצוץ הספיק לזרוק לי בדיחה צינית אחרונה. 'אתה רואה, עמדי', אמר, 'יש אנשים שעושים משהו רציני עם החיים שלהם'. אני מעריץ אותך עקיבא, אני אוהב אותך לעד. למשפחות של גברי ועקיבוש, אני מצטער שלא עמדתי במשימתי כמפקד, להשיב אותם הביתה בשלום. הכאב הזה ילווה אותי כאות קין עד יומי האחרון".

עוד דיבר עמדי על השבויים והנעדרים: "יום יבוא ועוד אדבר על הכל, המסר החשוב ביותר שאני רוצה שייצא מכאן, אסור לנו להפקיר את החטופים פעם נוספת. ביקרה אותי אגם גולדשטיין אלמוג, שנחטפה. מדינת ישראל הוקמה כדי שכל יהודי ידע שיש מבצר לבני עמנו. כאן אנו לא חסרי אמון. כדי להשיב את האמון, עלינו להשיבם הביתה. את כולם. זוהי חובתנו המוסרית".

עמדי עדכן כי לפניו שיקום ארוך: "עצם זה שאני עומד זה נס. רסיס מהגרון פגע בחוליה ובאורח נס לא פגע בחוט השדרה או בעורק חיוני. אני מבקש שתאפשרו לי כמה חודשים של שקט. אני אגולל בפניכם את הסיפור המלא, אבל אני ומשפחתי צריכים להתמקד בשיקום ובאתגרים שניצבים לפניי. רוחי חזקה מאי פעם, ואני אשוב ליצור, לשיר ולשחק. אני גם אשוב להילחם למען המדינה - אמא, אל תכעסי. כמו שייקח לי זמן לעכל את כל מה שעבר עליי, ייקח לי זמן לקבל את כל האהבה שקיבלתי. תודה לכולכם. אני רוצה להודות למשפחתי וחבריי, אולי אצליח להשיב לכם על החסד והנתינה שלכם כלפיי. לימדתם אותי מהי חברות אמת".

הזמר נשא דברים גם לתקשורת הזרה באנגלית, והוסיף: "רוחי חזקה. אני מסרב להפוך את הפציעה הזו לסיפור חיי. בעזרת השם אחזור להילחם למען ארצי. הישראלים הם הכי חזקים בעולם. זה ייקח זמן, אבל אנחנו ננצח במלחמה זו. אין לנו ברירה אחרת".

הוא סיים את דבריו במסר לכלל עם ישראל: "יש לנו משימה כאומה להישאר מאוחדים, לא להתפרק. להוכיח לאלה שהקריבו את חייהם למעננו שההקרבה שלהם לא הייתה לשווא".