רבינו בחיי עם חידוש קצר ונפלא לפרשת בשלח. והפעם: על אמן ואמונה

הנס הגדול קרה, וים סוף נחצה לשניים. עם ישראל רואה את מצרים מת על שפת הים:

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות י"ד, ל"א).

רבינו בחיי מתמקד בשלוש מילים עיקריות בפסוק: וייראו העם ויאמינו. על כך כותב כי היראה והאמונה הן עיקר לכל התורה.

בדבריו מביא את רבינו חננאל, שמסביר כי האמונה מתחלקת לארבע חלקים, ואלו הם:

1. אמונה בקב"ה.

2. אמונה בנביאים - שנתחייבנו לשמוע דבריהם.

3. אמונה בעולם הבא - שיש להאמין כי יש עולם הבא ויש שכר טוב מעותד לצדיקים.

4. אמונה בביאת הגואל.

אדם המאמין בארבעת המרכיבים הנ"ל זוכה לשלושה דברים מופלאים:

"וכל המאמין יש לו זכיות הרבה, הוא שנאמר באברהם שהיה שורש האמונה (בראשית טו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, והנה הוא זוכה לגן עדן שנאמר (ישעיה כו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, וזוכה לחיי העוה"ב, שנאמר (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה".

לעומת זאת, מי שאינו בעל אמונה, נאמר עליו:

"ומי שאינו מאמין בכל אלו עליו הכתוב אומר (איוב טו) לא יאמין שוב מני חשך וצפוי הוא אלי חרב, ואינו זוכה לגאולה... ואינם זוכים לחיים..."

אם כך, ממשיך רבינו בחיי, כעת ניתן להבין את הקשר ההדוק בין מידת האמונה לאמירת אמן:

"ומפני שהאמונה יסוד כל התורה כולה, תיקנו לנו רז"ל בתפילה ובברכות לענות אמן, שהוא נגזר מלשון אמונה ומלשון הודאה - שמקבל עליו דברי המברך ומודה בהם... ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך".