הצילו! אם לא ננקוט בפעולה עכשיו אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב איום

ימים גורליים. כולם מרגישים את זה. אמונות כוזבות מתנפצות בזו אחר זו, וקונספציות שגויות מתרסקות לרסיסים.

מי היה מאמין! החיבור לַזהוּת והגאווה שוב פשוט "להיות יהודים", מאות אלפי חיילים שדורשים ציציות ותפילין, מאות אלפי שבתות, תפילות, הפרשות חלה ופרקי תהילים...

מי היה מאמין! אמונה טהורה הבוקעת החוצה ומתפרצת, קריאות "שמע ישראל" ששוטפות את הרשת, "עם ישראל חי" שהפך לסיסמת לחימה זועקת, ושכבר לא בושה לחשוף אמונה פנימית בוערת, מתוך אמת מוצקה של אומה נצחית שלעולם אינה נשברת...

מי היה מאמין! שעם ישראל יעבור שינוי מבורך ומדהים כל כך, ובתוך ימים ספורים יֵחַשְפוּ אצל רבים רגשות כה חמים ומתוקים. אחדות, אחוות אחים ו...כן! אפילו תחושות חיבור לאלוקים.

ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהאמת הכואבת, על כך שישנם (מעטים, אך קולניים) החיים כאילו במציאות אחרת. ממשיכים לפלג ולשסע כאילו אין מלחמה וזה רק סרט. כאילו שום דבר לא השתנה ומדובר פה בסך הכל בעוד "הזדמנות נהדרת", כאילו אנו לא משפחה, לא אחים, ושלא לדבר חלילה על אלוקים...

והתדהמה שהציפה את כולנו פינתה את מקומה למבוכה רועמת: מה עושים?

מצד אחד איננו רוצים בשום אופן לחזור שוב למציאות האיומה שבה היינו לפני שמחת תורה. איננו רוצים לחזור על אותה טעות שוב, להיגרר לשנאת חינם ודיבורים איומים על מלחמת אחים. ספגנו מכה קשה והשיעור הזה בהחלט הספיק לנו. וכבר אמרו חכמים: "בוא וראה כמה קשה מחלוקת, שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד זכרו! דכתיב (שכך כתוב): 'ואש יצאה מאת ה'' אמר רבי ברכיה: כמה קשה מחלוקת! שבית דין של מעלה אין קונסים את האדם אלא מבן עשרים שנה, ובית דין של מטה מבן שלוש עשרה, ובמחלוקתו של קורח תינוקות בני יומם נשרפו ונבלעו בשאול! דכתיב: 'ונשיהם ובניהם וטפם וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה'" (מדרש רבה פרשת קרח).

מצד שני, נכון שרוב עם ישראל צדיקים בני צדיקים, נמנעים בכל כוחם ממחלוקות וממריבות, אך הצד האחר מנצל זאת ללא כל מעצורים וגבולות, לא בוחל בשום אמצעים, מעכיר את כל האווירה ויוצר נזקים איומים ובלתי הפיכים. הרי ברור שאי אפשר ואסור להפקיר את השטח. אז מה עושים?

צעד אחד פשוט: להתנתק מהתקשורת הרעילה! הכל מתחיל ומסתיים שם.

פשוט להכריז על "שביתת רעב" תקשורתית! להתחיל להפעיל בקרה, מאיזה ערוץ מקבלים אינפורמציה, ובעיקר מאיזה לא. בידיים שלנו לבחור את מקורות המידע שלנו מתוך אחריות, להתייחס לכל ערוצי הרעל בדיוק כמו שמתייחסים לגלולות רעל: יש למוסס אותן עד שהן נעלמות.