תכירו את החרדית שהפכה למיליונרית לפני גיל 30, ומקרבת נשות טייסים

את השיחה הזאת אנחנו מקיימות טלפונית, במרחק חוצה יבשות. חיה רוזנצווייג מתגוררת בארה"ב, כך שפער השעות בינינו לא קטן, וגם הלו"ז של שתינו עמוס לעייפה. ובכל זאת, אנחנו מצליחות למצוא שעה שתתאים. במהלך השיחה, היא מגוללת סיפור סינדרלה, מהסוג שקשה להאמין לו, אבל הוא אמיתי לחלוטין. 

רוזנצווייג היא חרדית בת 29, אם לשלושה ילדים. היא מנהלת כיום חברה שמשקיעה בנדל"ן, ששוויה נאמד במאות מיליוני דולרים. אבל האמת שזה לא תמיד היה הסיפור שלה; היא נולדה בארץ, למציאות אחרת לחלוטין. "גדלתי בבית ליטאי חרדי פתוח בצפת עד גיל 10, ואז עברנו לבני ברק", היא מספרת. "הייתה לי ילדות לא פשוטה. גדלתי בבית עם קושי כלכלי, להורים גרושים. למדתי בסמינר לוסטיג, ולא הייתי תלמידה מי יודע מה. התחתנתי צעירה, כך שכשהייתי בת 20, הייתי כבר נשואה ואמא צעירה. לפני תשע שנים החלטנו לעבור לארה"ב. עברנו בלי כלום, אחרי שלא מצאנו את עצמנו בארץ מבחינת פרנסה והגשמה עצמית, ושנינו רצינו מעבר.

"ההורים שלי כאמור גרושים. אבא שלי אמנם גר בארה"ב, אבל לא יכולנו להסתמך עליו. בעלי עם אזרחות אמריקאית בגלל ההורים שלו, אז זה קצת הקל כשהחלטנו לעבור לשם, אבל בקושי הייתה לנו שפה, היינו אפילו בלי רהיטים. ואז התחילה העבודה על אמונה: החלטתי שאני רוצה לעסוק בנדל"ן. ידעתי שאני מאוד טובה עם אנשים והרגשתי שזה תחום שמשדר לי יציבות, בתוך הקושי הכלכלי המתמשך שחוויתי עד כה. תמיד חלמתי על יציבות כלכלית, ושאוכל אוכל להשפיע הלאה ולעבוד עם אנשים.

"הצעד הראשון שעשיתי היה להירשם לקורס, בניסיון להוציא רישיון לעסוק בנדל"ן, למרות שלא הבנתי מילה באנגלית ואף פעם גם לא הצטיינתי בלימודים. תוך כדי גם ילדתי תינוקת, והחלטתי למרות הכל שאני הולכת על זה בכל הכוח. מתוך זה, למדתי מה זה כוח של אמונה וכוח של רצון, כי מה שלקח לאנשים כמה שבועות בקלות יחסית - לקח לי שנה שלמה. נבחנתי שוב ושוב, עד שהפקידה כבר זיהתה אותי, ובאיזשהו שלב שאלה אותי 'תגידי, לא הגיע הזמן להתייאש?'. לא התרגשתי, ואמרתי לה 'אף אחד לא יזכור כמה פעמים נכשלתי כשאני אעבור'.

(צילום: shutterstock)

"כשהוצאתי את הרישיון סופסוף, מישהו שהיה איתי בקורס וכבר התחיל להצליח הציע לי לעבוד אצלו ואמר שהוא מזהה בי פוטנציאל. ככה למדתי כמה 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו'. הוא הכין אותי מראש לכך שייקח לי זמן להצליח למכור, וזה בסדר. בפועל, תוך שבועיים כבר מכרתי את הנכס הראשון.

"גרנו אז בלייקווד, בניו ג'רזי, וכל הזמן חשבתי לעצמי 'למה שיבחרו דווקא בי?'. אבל אז הגיעו בדיוק המון ישראלים שחיפשו דווקא מתווכת דוברת עברית, וזה מראה כמה לכל אחד יש את השליחות שלו. בסוף מכרתי כמויות של בתים, ואז התחלתי עם השקעות, לשפץ ולמכור. לקחנו הלוואה נורא גדולה לבית הראשון שקנינו, ולקחנו משקיע בפעם הראשונה לכמה בתים שקנינו ביחד. אחרי תקופה, גילינו שהקבלן עקץ אותנו ב-70 אלף דולר, שזה סכום הרווח שהיה אמור להיות מהעסקה. הייתי צעירה מאוד, זאת פעם ראשונה שלקחתי משקיע, והחלטתי לקחת אחריות ולהמשיך למרות הכל. בסופו של דבר, מצאנו קבלן חדש, והעיכוב דווקא גרם לכך שמכרנו ברווח גדול יותר, כי באותה תקופה כבר היה יותר ביקוש. יכולתי להגיד למשקיע שהכסף שלו אבד, אבל לא הייתי מסוגלת, רציתי באמת לעשות טוב. יש ברכה כשאתה מתכוון לטוב, ואני עד היום מרגישה כמה שהשם איתי.

"למדתי מזה גם עם איזה משקיעים לעבוד, כי כשראיתי איך הוא הגיב בהתחלה, זה פשוט גרם לי לדייק ולהבין את מי אני רוצה בחיים שלי ואת מי לא. זו למידה כל כך משמעותית, וכל טעות או כישלון כזה רק הקפיצו אותי לשלב הבא. בהמשך חברים של אבא שלי, טייסים באל על, התחילו להשקיע אצלי, ותוך תשע שנים הגעתי למקום שאנשים מגיעים אליו בדרך כלל לפחות תוך 20 שנה. למרות הכל, אני מרגישה שאני רק צינור להשקיע טוב".

"ניסיון העושר הוא גם ניסיון"

מה בכל זאת קשה היום כשיש לך לכאורה הכל?

"הפחד ליפול לגאווה. ניסיון העושר הוא גם ניסיון, פה נכנסת גם המון אמונה והתחושה של השליחות. רוב היום שלי זה תמיכה ועזרה לאחרים, ועצם זה שיש לי את המשפחה והילדים זה גם מאוד שומר. תמיד יש עוד שאיפות, אבל אני גם שמחה במה שיש. אני תמיד שומרת על גובה העיניים עם כולם, מזכירה לעצמי שכולנו שווים, ושהייתה לי סייעתא דשמיא, ושאני רק מעבירה את התובנות שלי הלאה, להראות לנשים אחרות שגם הן יכולות.

"אני חושבת שבגלל שעברתי הרבה אתגרים ומשברים, אני כל כך נמצאת בהודיה תמידית, בהערכה ובתפילה, ובכל יום אני רוקדת מחדש משמחה ותפילה. אני לוקחת כל דבר שיש לי כמתנה, כלא מובן מאליו, כי הרי אף אחד לא הבטיח לנו שזה יישאר גם מחר. כל רגע שאתם בריאים ומסופקים – תודו על זה. בעלי אמר לי לא מזמן: 'אני זוכר בתקופות הכי קשות, שהאשראי שלנו לא עבר ללחם ולמטרנה'. אבל עבדנו חזק על להסתכל על מה שכן יש, ובטח הקשר לקב"ה שצריך להיות כל הזמן. באמת צריך לא לקחת שום דבר כלא מובן מאליו, כי הכל פה זמני. צריך קשר עם השם כל שנייה וכל דקה. אני אומרת לנשים שכשהן קמות בבוקר, שיודו לפחות על עשרה דברים בחיים שלהן.

"אני מאמינה בזה גם כערך בחינוך ילדים. לא מזמן, למשל, יצאנו לחופשה יקרה, ולפני כן ביקשתי מהבת שלי שתעבוד, אז היא עזרה לחברה שלי שיש לה מעון והרוויחה 60 דולר בשבוע. לא כל מה שהיא רוצה היא מקבלת. גם היא צריכה להבין שיש פה תהליך שצריך לעבור. מי שהכל קורה לו בקלות חושב שהחיים קורים בקסמים, אבל האמת היא שאי אפשר להגיע לאושר בלי לעבור התפתחות אישית בדרך לשם. הצלחה היא לא רק כסף, אלא מעבר, להכיר את עצמך, להעלות את הערך העצמי שלך, את היכולות שלך. לעשות ולעמוד באתגרים – זה מחזק את האמונה, את החוסן הנפשי.

"בדיוק לפני שנה, בינואר, הייתי בחופשת סקי ונפצעתי. סבלתי משבר די רציני, וברגע אחד הפכתי פתאום סיעודית על כיסא גלגלים, ולא יכולתי אפילו ללכת לשירותים, סבלתי מכאבים. לא יכולתי לטפל בילד הקטן שלי, הייתי תקועה על הספה. כאדם שכל היום בעשייה, פתאום ברגע אחד הכל השתנה. זו הייתה תזכורת, מתנה, וזה משהו שהביא לי לכל כך הרבה חשיבה מעבר וחסד כלפי הזולת. פתאום התחלתי לראות אנשים על כיסא לגלגלים, לחייך אליהם, להבין איך הם מרגישים. וכשאני עם כיסא גלגלים ומשככי כאבים, הלכתי להקליט איזה פודקאסט שהזמינו אותי אליו מראש, ובסוף יצא מזה הרבה טוב, כי דיברתי על המשבר הזה מהלב, וזה מאוד נגע באנשים וחיזק אותם".

"אחרי האזעקות בארץ התקשינו לחזור לחיים שלנו שם"

כשהמלחמה החלה, רוזנצווייג שהתה בארץ יחד עם בני משפחתה. "היינו בדיוק במלון בקיבוץ לביא עם המשפחה. יום אחרי זה הייתי אמורה לחגוג יומולדת 29. פתאום התחילו אזעקות, ונכנסנו לשוק. הילדות שלי לא רגילות לרוץ לממ"ד. חוויתי דרך זה גם את הקושי של האנשים סביבי, את הפחד, את החרדה, פשוט הייתי שם. שבוע לאחר מכן חזרנו לארה"ב, אבל לא יכולנו לחזור בקלות ללימודים ולחיים. העובדה שהייתי שם וחוויתי את החוויה גרמה לי להבין את המצב שלהם ולפעול עבורם".

לאחרונה, הקימה רוזנצווייג קרן לתמיכה כלכלית ומנטלית בנשות עסקים ונשות חיילים שנפלו. הקרן נקראת Mpower - כוח אימהי. "התחלנו לחלק לנשים במילואים טיפולי פנים, לממן עבורן טיפולים נפשיים. בקרוב אנחנו מקיימים בארץ גם כנס שלם לחיזוק עבורן, ואנחנו משתדלים לתת עדיפות למי שנפגעה ישירות, כמו נשות מילואים או מפונים. אני יודעת כמה לי זה עזר ברגעים קשים בדרך. אני זוכרת כמה לא היה לי כסף ללחם, ובכל זאת שילמתי על טיפול כדי להבין ולקדם את עצמי. זה בא מתוך תשוקה ענקית. נשים שאני פוגשת קוראות לי 'תרפיה בנדל"ן'", היא צוחקת, "מתארות שהן מקבלות המון ערך ועיניים חדשות לאיך לחיות את החיים נכון.

"אדווה דדון, שהיא חברה שלי, שמעה על היוזמה ופרסמה אותה, והתחילו להגיע כל מיני פניות. למשל, מישהי חד-הורית מהמלחמה שביקשה עזרה, ואחרי שבדקנו וראיתי שהכל אמיתי, שלחנו לה כסף ומימנו לה טיפול. היא התרגשה מזה שבחורה דתייה עוזרת לה בלי שהיא מכירה אותה בכלל, ושאלה איך מתחזקים. זה מאוד מרגש, פתאום את מחברת עולמות, ממש עושה שלום, בין צרכים למענים".

האם את גם מנצלת את המעמד שלך בחו"ל כדי לערוך הסברה למען ישראל?

"המון ביקשו ממני כי אני מאוד וורבלית, אבל כרגע לא. אני לא שוללת את זה, אבל כרגע אני מתמקדת בחיבור בין לבבות, בעזרה. בהסברה יש משהו מסתכל, להתעסק בחושך ובכמה העולם שונא אותנו, ואני רוצה להתמקד באור. בתקופה הזאת אני אומרת: 'תסירו תלות, תסירו ציפייה, ותתמקדו ברוח, באמונה'. אם נחשוב שארה"ב תציל אותנו, או הצבא או המדינה – זה לא יעזור לנו. צריך להחזיק חזק בקב"ה, ואני רוצה להתמקד בזה, בשילוב של ההשתדלות שלנו עם הרוח, הביטחון".

את רק בת 29 והספקת כל כך הרבה. את לא מרגישה לפעמים התייחסות מזלזלת לגיל הצעיר שלך?

"אם אני אחשוב את זה, יכול להיות שאני אמשוך על עצמי אנשים שחושבים ככה. אני מזמנת לעצמי אנשים שבתודעה גבוהה, שמפרגנים, שרואים את הטוב. אין אצלי מקום לרעל. אני לא שם. לא נותנת מקום לזה, לא יוצרת אנטגוניזם. אני לא במקום הזה של לעורר קנאה, ולא באה להראות כמה יש לי, אלא רק ממקום של הכרת הטוב, תמיד להראות רק את המעבר, להשפיע טוב ולהראות שגם את יכולה. כל אישה יכולה – אם רק תמצאי את היכולות והכישרונות שלך, בדרך שלך. זה עניין של תדר שאנשים מרגישים. פעם הייתי פחות במודעות כזאת, וזה היה לי קשה. לאט לאט את לומדת לדייק את עצמך, והיום אנשים טובים באים. כשאת סומכת על עצמך – את מקבלת את הפידבק שלך מהסביבה. אני לא מסתירה את הגיל שלי, אני גאה בו. הכל אפשרי. יש לי לקוחות שהם רופאים, הייטקיסטים, טייסים, ויש בינינו אמון מלא.

"תמיד היה לי משהו אופטימי בטבע שלי, גם כילדה, כשהיה קשה ושעברתי את מה שעברתי, האופטימיות והאמונה הצילו אותי, אבל לא ידעתי להביא את זה לידי ביטוי. באתי להשם באמונה הכי פשוטה שיש, שאני בת מלך, אבל לא ידעתי איך. ואז עברתי את מה שעברתי ועוד משבר ועוד אחד, וככל שאת עוברת יותר – משהו בך למד וגדל ומתחשל. יש בי שלווה פנימית ותודעה של שפע שאני עובדת עליה כל הזמן, שיהיה טוב".

עם יד על הלב, אין לך לפעמים פחד שדברים יתהפכו ותפסידי את כל מה שהצלחת להרוויח? כמו שהיה באסון מגדלי התאומים, שאנשים איבדו הכל ברגע?

"קודם כל כן, אבל אז אני נזכרת שלא באמת יש לנו שליטה על זה. אני עושה ואמשיך לעשות את ההשתדלות שלי, התוצאות הן לא בידיים שלי, וזה נורא מרגיע. כשאדם לא לוקח את זה על עצמו, ויודע שתפקידו רק לעשות את הכי טוב שלו, אין לו באמת שליטה. יש לי שליטה רק על התודעה שלי, להאמין שיהיה לי טוב ושמגיע לי טוב.

"בתקופה של הקבלן שעקץ אותנו, עשיתי עבודה תודעתית מטורפת, לזמן טוב, להאמין שמגיע לנו טוב. זה מאוד משתלב עם אלוקים. כי ברור שאני מאמינה שהכל משמיים והכל לטובה, וזה התפקיד שלנו, זו החובה שלנו, הכל כתוב אצלנו, ומה שיהיה זה משמיים, כי טוב מושך טוב, אבל לשבת בבית בלי לעשות כלום זה בטח לא ימשוך טוב. ההשתדלות היא באמת לעבוד בראש, ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמך. ואז אם עולים פחדים, את מרגיעה את עצמך, ממשיכה לעשות טוב ומקווה לטוב.

"בקורונה, למשל, היו אנשים שהתרסקו והיו כאלה שצמחו. כל הזמן אמרתי שהמציאות הזאת לא קשורה אליי, עליי זה לא ישפיע עליי, כי אני בת של מלך, ובסוף זו באמת הייתה התקופה הכי טובה שלי, מצאנו את הדילים הכי טובים. כשאתה שליו ויודע שאבא שלך רוצה שיהיה לך טוב – אין לך דאגות, ובזה אני מאמינה. גם עכשיו במלחמה אין לי דקה לנשום, אני מחוברת ומאמינה שאני מוגנת ושמורה ושתמיד יהיה לי שפע. צריך להתחזק ולדעת שתמיד יהיה בסדר. גם אם קשה ונופלים, צריך להיכנס לדיוק הפנימי. אני גם לומדת את חובת הלבבות, ומרגישה איך אני מתחזקת באמונה".

איך בעלך מגיב להצלחה שלך? יש גברים שזה מאוד מאיים עליהם. איך זוגיות שורדת את זה?

"הוא פשוט לא מרגיש מאוים. קודם כל, את העבודה התודעתית שאני עשיתי גם הוא עשה, וברגע שאת מבינה מה היכולות שלך ומי את – אין תחרות ואין השוואה. אין 'כסף שלי', אנחנו זוג. למדתי גם כאישה לשחרר ולתת לו את המקום. כשאני באה הביתה אני שמה את הכובע של האישה, ונותנת לו את האחריות לנהל את העניינים ואת ההוצאות שלנו. כל זה, זה גם שלו, זה לא רק שלי. זוגיות זה עניין של הדדיות ותמיכה, ולתת לכל אחד את המקום שהוא צריך. לא להיכנס לדמות של המצליחה ולקחת שליטה, אלא לשחרר, ואז דברים נפלאים קורים.

"כשלוקחים זוגיות בקטע הדדי ובחיבור עמוק, זה עניין של מודעות, והרווחתי את המודעות שלי בזה שאני משחררת ושאני בבית. זה מאוד חשוב, דווקא נשים חזקות ודומיננטיות, כשאתן נכנסות הביתה תורידו את זה רגע. זה מה שעזר לי לשמור על זה. שנינו בנינו, ואנחנו מפרגנים ותומכים אחד בשנייה. חוץ מזה, אני תמיד זוכרת לו כמה הוא תמיד האמין בי, וכמה כדי שזה יצליח מלכתחילה הוא היה צריך להקריב מעצמו, ולשמור על הילדים. ברוך השם זכיתי, ותמיד צריך להמשיך לעבוד על זה".

חיה רוזנצווייג התארחה בתכנית "לא מובן מאליו", בהנחיית מורן קורס. הריאיון המלא ישודר בקרוב